יגור מזכיר כי על אף שארה”ב פרשה מההסכם, שלוש המדינות האירופיות – צרפת, בריטניה וגרמניה – שעדיין חתומות עליו, יכולות להפעיל את מנגנון הסנקציות מחדש עד 18 באוקטובר, מועד פקיעת ההסכם. “וזה בהחלט אפשרי”, הוא מציין. “האיחוד האירופי לא עצר עצמו מלהטיל בימים האחרונים סנקציות נגד אישים וארגונים איראניים המעורבים במעצרי אזרחים אירופים כקלפי מיקוח פוליטיים – שופטים, מנהלי בתי כלא באיראן ועוד”.
לדבריו, איראן תנסה “לצלוח את יוני הקרוב” – מועד כינוס מועצת המנהלים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א), שם ניתן יהיה, אם תוגש הצעה חריפה, להפעיל את מנגנון הסנקציות. מועצת המנהלים צפויה להתכנס פעמיים – בין 9 ל-13 ביוני ובין 8 ל-12 בספטמבר.
ומהי העמדה האמריקאית? יגור מתייחס לדבריו של השליח המיוחד של ארה”ב למזרח התיכון, סטיב ויטקוף, לפוקס ניוז: “מהראיון עולה בבירור כי ארה”ב מעוניינת שאיראן תחזור לרמת העשרת אורניום של 3.67 אחוז, בדומה למה שהותר לה בהסכם המקורי מתקופת אובמה. לזאת הוסיף ויטקוף, לראשונה, את הרצון האמריקאי לדון גם בתוכנית הטילים של איראן. המשמעות של דבריו ברורה – לא מדובר, לפי שעה, בפירוק תוכנית הגרעין האיראנית במודל הלובי, אלא חזרה לאחור לרמת העשרה אזרחית במהותה”.
“הורדת ‘ראש התמנון’ – כלומר הנהגת איראן – מסדר היום”, מדגיש יגור, “תאפשר סדר אזורי חדש לחלוטין במזרח התיכון. כדי להבין את האסטרטגיה האיראנית, צריך להתבונן במה שקורה מחוץ לכותרות בישראל – ובמקרה הזה, מדובר בפרטים קריטיים שיקבעו לאן פניה של איראן מועדות”.
התרעות פיקוד העורף