חמאס הצליח בתמרון הקודם ברפיח ובאזורים נוספים להבריח מאות ואולי יותר של מחבלים לאזור המואסי, במנהרות או בחסות האזרחים שנמלטו מאזורי הלחימה. העובדה כי הלחימה כרגע היא בעצימות מוגבלת מורכבת מאוד לצה״ל, שהוא צבא גדול ומאורגן שנדרש להתמודד עם ארגון טרור הפועל בדוקטרינת גרילה. צה״ל לא יכול לפעול בכל מקום מחשש לפגוע בחטופים. החמאס יודע זאת ומנצל עד תום. כרגע הוא פועל לזנב בכוחות: הוא יוצא מהמנהרות, יורה ובורח, כמעט בכל יום כמה פעמים ביום זה חוזר על עצמו. הלוחמים דרוכים, ערניים, חדים. השאלה היא כמה זמן אפשר להחזיק אותם כך.
מרחבים גדולים בעזה ממולכדים, מה שמחייב את צה״ל להשמיד מאות ואולי אלפי מבנים. רפיח הפכה לעיר שטוחה: מבנים הרוסים, רחובות שהפכו לעיי חורבות. שכונת שבורה, תל סולטן, ברזיל ועוד הם אזורים שוממים שייקח עוד עשרות שנים כדי לשקם אותם אם בכלל. במקביל, צה״ל פועל לנקות את אזור התת קרקע אבל הפעולה נראית כמו ריקון הים בכפית. צה״ל חייב לחשוב מחוץ לקופסא בכל ענין המנהרות, לחשוב איך אפשר להשמיד מרחבים שלמים מתחת לפני הקרקע. איך לעשות זאת בקצב מהיר, במינימום השקעת אמצעים ובעיקר מבלי לסכן את החטופים.
בהנחה כי חלילה לא תושג בימים הקרובים פריצת דרך במשא ומתן לשחרור חטופים, יידרש הדרג המדיני להנחות את צה״ל להגביר את הלחץ. כאן עומדות בפניו כמה אופציות: הראשונה, לעשות את אותו הדבר רק בעוצמת אש גבוהה יותר. הבעיה באפשרות הזאת היא כפולה: שחיקה של כוחות, שגם כך מוטל עליהם עומס רב. השנייה, הכנסת יותר כוחות למערכה כזאת. מדובר באפשרות מסוכנת והיא יכולה להוביל לפגיעה של מחבלי גרילה בכוחות.
האופציה השלישית היא לפעול באופן מהיר, כבד ובכל העוצמה. היא תכלול גיוס נרחב של מאות אלפי חיילי מילואים ושליחת חמש-שש אוגדות שיתמרנו בו זמנית בעזה. אפשרות זו מעלה בעיות אחרות כמו שלומם של החטופים, שבמלחמה בעצימות גבוהה יהיה בסיכון גבוה יותר. מבצע כזה חייב להיות קצר בין כמה ימים והוא יעלה שוב את הדילמה הכפולה ברמה הפוליטית: אורך המשך המלחמה, והשליטה על 2.5 מיליון עזתיים.
בינתיים אוגדת עזה ואוגדה 36 יחד עם אוגדה 252 יוצרים לחץ פיזי מתון על החמאס ברפיח ובצפון הרצועה במטרה לקחת שטח ולגזול יכולות טקטיות של החמאס.
התרעות פיקוד העורף