600 ימים נמשכת מלחמת “חרבות ברזל”, ומהיום (רביעי), זו המלחמה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל, לאחר ש”עקפה” את מלחמת העצמאות שנמשכה 599 ימים. לוחמי דור תש”ח שעדיין בינינו חצו ברובם את גיל 95. כמי שליוו את המדינה בכל מלחמותיה, הם משקיפים בדאגה אל עבר עזה, שם מתנהלת המלחמה שסופה אינו נראה באופק.
לא היו לנו האמריקאים
בסיום לימודיו בתיכון הצטרף גוב לארגון ההגנה ושירת כנוטר בנמל תל אביב. בהמשך הצטרף להכשרה בקיבוץ עין המפרץ, ובמלחמת העצמאות השתתף כנהג במבצע נחשון ובמבצע מכבי. בתקופת המצור על ירושלים הוא פעל במסגרת הגדוד הרביעי של חטיבת הראל ובמהלך ההפוגה הראשונה חזר לקיבוץ.
“כשפרצה המלחמה, הערבים תקפו את התחבורה היהודית ושמו מחסומים, ולכן השיירות, שהורכבו מכלי רכב משוריינים, היו הדרך היחידה להיכנס לירושלים הנצורה”, הוא משחזר. “הייתי נהג בקיבוץ, ובאחת הנסיעות שלי לתל אביב שמעתי שמתארגנת שיירה לירושלים, אז מיד התנדבתי להיות חלק ממערך ההגנה של השיירות לירושלים, והשתתפתי בשיירות בשני מבצעים".
הוא מספר כי: "במבצע מכבי נשארנו תקועים בירושלים, וכיוון שחלק מהחברים שלי היו בפלמ”ח, הצטרפתי אליהם והשתתפתי בקרבות. כשנגמרה המלחמה הרגשתי שהמדינה הזו היא שלנו ואי אפשר לקחת אותה מאיתנו. הייתה תחושה נהדרת, שהשגנו את מבוקשנו, שיש לנו מדינה עצמאית ושהציונות ניצחה, מה שאי אפשר להגיד היום ב־2025”.
יכין נזכר ומספר: "כשהייתי באצ”ל, בימי המנדט הבריטי, לוחמינו תלו שני סמלים בריטיים, דבר שגרם לכל אנגליה לרעוד, ובהמשך הבריטים עזבו את ישראל כי הם הבינו שאי אפשר יותר עם היהודים. זו הגישה שצריכה להיות, לדעתי”.
יכין, שבגיל 15 הצטרף ללח”י וזכה לכינוי “אלנקם”, עבר בהמשך לאצ”ל. במלחמת העצמאות הוא השתתף בפיצוץ הבתים בכפר ליפתא, בקרב בבית מזמיל, בהשתלטות הראשונה על מנזר נוטרדאם ובניסיון הפריצה לעיר העתיקה ב־17 ביולי 1948. במהלך אותו אירוע התפוצץ פגז לידו והוא נפגע בעינו הימנית.
כשפונה על אלונקה לקבלת טיפול, התפוצץ בסביבה פגז נוסף ויכין נפגע בראשו. “אף אחד לא מאמין איך יצאתי חי מהפציעות האלה”, הוא מספר ממרחק 77 שנה. “הייתי על סף מוות, והרופאים הצילו את חיי. בלי עין הרע, אני חי יותר שנים מאלה שלא נפצעו במלחמה”.
תקופה מרגשת
“עוד לפני שהצטרפתי לפלמ”ח עברתי קורס מ"כים, ולפלמ”ח נשלחתי כדי להדריך וכדי ללמד עברית עולים חדשים שרק הצטרפו לפלמ”ח”, היא מספרת. “כששעמם לי בתפקיד הצטרפתי לגדוד השישי בחטיבת הראל וליוויתי שיירות לירושלים. זו הייתה תקופה מרגשת מאוד ומעצבת, שהותירה בי חותם. אפשר לומר שהצטרפתי לפלמ”ח בשיטת ‘חבר מביא חבר'. אני באה מבית מאוד ציוני, והחלום הגדול שלנו היה להקים מדינה משלנו. כשהסתיימה המלחמה, התחושה הייתה נהדרת”.
היא מיד מוסיפה: "זו מלחמת הישרדות, ואני רוצה להדגיש שאני מצדיעה ללוחמים וללוחמות. יש לי שלושה נכדים בצבא ועוד ארבעה נכדים שהיו בצבא, ואני גאה בהם. חשוב לציין שזה דור שלא גדל על חלום לעצמאות, כמו שהדור שלי גדל. זה דור שכבר קיבל את העצמאות, ובשבעה באוקטובר פתאום הדור הזה נכנס לנעליים של לוחמים ותיקים והוכיח את עצמו”.
יחזקאלי גלילי מתרשמת במיוחד ממעמדן של הנשים הלוחמות כיום: “במשך כל השנים לא נתנו שום ביטוי ללוחמות, ועכשיו, במלחמה הזו, אתה רואה את הכוח שיש ללוחמות. הן משתלבות בתפקידים בכירים בצבא, לוקחות חלק פעיל בקרבות, וזו גאווה עצומה עבורי. חבל שלקח כל כך הרבה שנים כדי לתת ללוחמות הזדמנות".
היא נזכרת: "במלחמת העצמאות, אנחנו, לוחמי ולוחמות תש”ח, לא היינו כל כך ממושמעים, למפקדים שלנו לא היו דרגות ודיברנו בגובה העיניים. היום בצבא הכל מסודר ויש משמעת. בתקופתי כמעט לא היה לנו נשק, והיום הצבא הוא אימפריה והלוחמים והלוחמות הם חוד החנית של כולנו”.
“זו לא מלחמה על קיום מדינת ישראל, זו מלחמת הישרדות של בן אדם אחד בלבד, ראש הממשלה בנימין נתניהו. למה, זו מלחמת ההישרדות שלי? אני יודעת מה זו מלחמת הישרדות. הייתי שם ב־48’. היינו 600 אלף איש מול כל ארצות ערב, והיה לנו בשביל מה להילחם, למען הקיום שלנו ושל המדינה שלנו. על מה המלחמה עכשיו? אם לא יחזירו את החטופים, אין למדינת ישראל זכות קיום, תקרא לה בכל שם שתרצה, אבל היא לא תהיה מדינת ישראל", היא מצהירה באופן נוקב.
התרעות פיקוד העורף