״תדע כל אם עברייה המוסרת את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך״. לאחר כמעט שנתיים של לחימה, צה"ל נכנס לדשדוש עמוק בלחימה בעזה - ושוקע בבוץ העזתי עד צוואר. בצל המלחמה, צה"ל נשחק גם ברמת המשמעת והמוסר.
התלונות על תת־אלוף צ' (וכאן, למען הגילוי הנאות - יש לי היכרות אישית עם הקצין, שהיה עד אתמול מפקד היחידה במילואים בה אני משרת – א״א), הועברו לפיקוד הצפון כבר במהלך המלחמה. הן לא עסקו בהטרדות מיניות, אך הצביעו על תפקודו של הקצין הבכיר. בשלב הזה נהג האלוף גורדין בהגינות פיקודית, כאשר העניק גיבוי לקצין - אדם רב זכויות ודמות מרכזית בבניין הכוח והפעלת הכוח של פיקוד הצפון לאורך שנים רבות.
הפרקליט הצבאי שהתכתב עם החיילות, קורבנות העבירה, שמע מהן כי הן נאלצות להגיע לבסיס היחידה, לפגוש על בסיס יומיומי את האיש שלכאורה פגע בהן - ואף להיות תחת מרותו, כפופות לפקודותיו. והכול בשל החלטתו של אלוף בצה"ל, שהעדיף את טובת הקצין - על פני ביטחונן וכבודן של החיילות. זוהי כבר בעיה ערכית קשה. מדובר בשחיקה חמורה של נורמות הנדרשות מהצבא.
מלחמת "חרבות ברזל" מתקרבת להתחיל את שנתה השלישית. סופה אינו נראה באופק. מאז תום הפסקת האש במרץ האחרון נהרגו 41 לוחמי צה"ל ועשרות נוספים נפצעו. רק מתחילת החודש נהרגו עשרה לוחמים. מדובר בכאב אינסופי. בחלק מהמקרים, השחיקה, העייפות וקהות החושים כתוצאה מהעומס הבלתי פוסק - הן שגרמו לאירועים ולתוצאות הקשות.
פוליטיקאים וקצינים בכירים יכולים להכריז השכם והערב כמה שהחיילים חדורי מוטיבציה ונחושים להשלים את המשימה. זה נכון. גם אני שומע זאת בבית שלי. אבל, לצד המוטיבציה, ישנה שחיקה מבצעית. ישנה "התרגלות" למצב ואסור להתרגל אליו. כי אז מאבדים את החדות המבצעית. מאבדים את המודעות לאיומים שמציב האויב. הסכנה הגדולה ביותר לכוח צבאי היא הכניסה לרוטינה וממנה לשאננות.
בדרך חזרה לישראל, לא רחוק מקו הגבול – עוד "בצד האדום" – ראיתי את אחד המראות הכי מטרידים שפגשתי בחודשים האחרונים: באחד המוצבים הזמניים ישבו שני לוחמים בעמדה. או ליתר דיוק – מחוץ לעמדת הבטון, מאחורי תלולית עפר. היה חם מאוד בחוץ. הם לבשו מכנסיים צבאיים וגופיות טריקו צבעוניות. הנשק היה מונח לצדם, כך גם אפוד הקרב. לרגע זה הזכיר לי סצנה מתוך הסרט "גבעת חלפון אינה עונה".
כן, לידיעת הרמטכ"ל אייל זמיר: הצבא שאתה מפקדו הוא צבא חדור מוטיבציה – אבל הוא גם שחוק. הוא עייף. המפקדים הבכירים שלך, כך נדמה, איבדו את הצפון בכל הנוגע לערך המרכזי: "תדע כל אם עברייה המוסרת את גורל בניה בידי מפקדים ראויים לכך". חובת ההוכחה כעת מוטלת על כתפיך. תפקידך – קריטי: להחזיר את האמון בפיקוד הצבאי, להשיב את הצבא לפסים מקצועיים, ולהחזיר את הלוחמים לחדות ולדריכות המבצעית הנדרשת.
התרעות פיקוד העורף