אני טוען כבר זמן רב, המלחמה מבחינתו של חמאס לא הייתה צבאית. כלומר, היה שימוש נרחב בצבא מצידה של ישראל, אבל בפריסה על פני שנתיים נגלה כי חמאס עזה בחר, ברוב הפעמים, להימנע מעימות עם כוחות צה"ל ולא לשחק בכלל במגרש שבו ברור לו שהוא סובל מנחיתות ברורה, אלא לשמור את כוחותיו למסגרת השלטונית שתקום בעזה ביום שאחרי.
משימותיו של מערך התודעה "הצבאי" כללו "מתעדים מבצעיים" שפועלים בשטח עם מצלמות גו פרו שנעזרו בחמ"לי עריכה שהפיקו סרטוני גרילה מבצעים, כשלפי אחד הדיווחים כחלות עצמו היה מאשר אישית את הסרטונים לפרסום. המערך תיעד פגיעה בחיילי צה"ל, צילם את סרטוני החטופים והעביר את המסרים של הזרוע דרך הרשתות החברתיות. אלו הודהדו בתקשורת הבינ"ל, בדגש לאל ג'זירה לעיתים בתמורה לבלעדיות ולהעסקת מחבלים ע"י הרשת.
מערך התודעה "האזרחי" הוא זה שאחראי על הפצת נתונים בנוגע למצב האוכלוסייה ועל פרסום הצהרות לתקשורת. בראשו עומדים שלושה דוברים: חאזם קאסם שאחראי להצהרות, סלאמה מערוף שמוגדר בתור ראש משרד "התקשורת הממשלתית", ואיסמעיל ת'וובתה, שמנהל את המשרד. אלו בעצם האנשים שנמצאים מאחורי הצהרות "משרד הבריאות בעזה", שמזינים את התקשורת בכל העולם כ"מקור מידע בלעדי", כאשר סביר שהמתעדים בשטח מורכבים בחלקם מפעילי המערך "הצבאי".
גודלו של המערך (העולה בכמה סדרי גודל אפילו על זה הישראלי) כמו גם משימותיו, גם בסקירה לאחור של המלחמה עד כה, לא מותירים ספק: זה המערך העיקרי שנלחם נגד ישראל עד כה בחרבות ברזל. כאמור, עיקר הלחימה לא היה צבאי, מתוך הכרה בנחיתות כוחו הצבאי של חמאס ומתוך רצון לשמר כוח ליום שאחרי להמשך שלטונו ברצועה, אלא תודעתי אסטרטגי שמנסה לגבות מישראל מחירים אסטרטגיים ובינ"ל, כמו גם ליצור פילוג פנימי בתוכה, על מנת לכפות עליה את סיום המלחמה.
לכן, חיסול כחלות כמוהו כחיסול רמטכ"ל חמאס בפועל, וזאת בעיתוי שבו חמאס תכנן, להערכתי, להשתמש בדיוק במערך הזה ככלי הנשק העיקרי למניעת הכרעתו/הוצאתו מעזה, כולל יש להניח מניפולציות שתכנן כחלות לעשות בחטופים לשם כך.
המשמעות הישירה היא היכולת של חמאס להוציא לפעול קמפיינים מתוזמנים היטב שנועדו להניע את דעת הקהל הישראלית והבינ"ל ולכפות על ישראל את סיום המלחמה או לפחות לעצור מהלכים צבאיים מתוכננים בעזה. אלו נדרשים למישהו שיתכלל את כלל האופרציה, יספק חומרים מהרצועה, יצלם ויפיק סרטוני ותמונות תעמולה מתוך עזה, ישתמש ברשתות החברתיות להפצה ובעיקר ישמור את חמאס עזה כשחקן פעיל בשיח. הדבר אינו דומה לפעילי רשת יחידים שמופעלים כסוכני הפצה של חומרים מהרצועה או יוצרים תוכן לחומרים מהרצועה.
ריכוזיותו של כחלות כמו גם הידע שהחזיק בראשו (כעשר שנים בתפקיד), הבנתו את החברה הישראלית ואת העולם המערבי ויכולתו לפרוט על נימי הרגש, הם המשמעות הישירה של חיסולו, ויקשו מאוד על כניסה של כל אדם אחר לנעליו.
מותו לא יעלים את מלחמת התודעה של חמאס, אבל יקשה מאוד (!) על הוצאתה לפועל בטח באותו מערך משומן של יצירת מידע והפצתו בעולם שהיה עד כה, בטח כשמדובר בכלי הנשק העיקרי של הארגון מול ישראל ובסוג מלחמה מרכזי ומהותי כל כך מבחינתו מול ישראל, דווקא כשהאגון נמצא בגבו אל הקיר מבחינת הלגיטימציה להמשך שלטונו ברצועה והישארותו עם נשקו.
במובן הזה, ניתן בהחלט לקבוע כי חמאס איבד השבוע כלי נשק מרכזי משמעותי מאוד שלו במלחמה, בדמותו של מפקד המלחמה העיקרי מטעם חמאס ב"חרבות ברזל": מלחמת התעמולה.
אובדן השחקן הראשי שלו ב"חרבות ברזל" מטיל צל כבד על יכולתו להתמודד עם ישראל בשלבי הסיום של המערכה, ב"מגרש של הגדולים". ותיתכן השפעה תודעתית על הנותרים מחמאס בעזה באשר לתוחלת של שרידותם השלטונית. יתכן, שלמול סל הכלים הבעייתי, יחול סחף לעבר השרידות האישית ונכונות לסיים את המערכה בתנאיה של ישראל, אם רק תוצע לו חלופת הגלייה סבירה, בדומה לערפאת בבירות 1982.
התרעות פיקוד העורף