האיומים לסגור את מצר הורמוז, ובכך לפגוע בתנועת סחורות ונפט מהמפרץ הערבי לשאר העולם, אינם חדשים. איום זה עלה כמה פעמים בעבר בהקשרים שונים ומשמש את איראן כאחד ממנופי הלחץ אותם היא מפעילה במסגרת מדיניות החוץ שלה (ויש שיאמרו שגם במסגרת מדיניות הפנים) לצורך השגת מטרותיה.
מרכז עלמא מסבירים שמקומה האסטרטגי של איראן, המאפיינים הפיזיים של מצר הורמוז והמפרץ הערבי והיכולות הצבאיות שאיראן פיתחה לאורך השנים מאפשרים לה להציב איום ממשי לחופש השיט באזור. בנוסף, ובניגוד למערך הבליסטי ולפרויקט הגרעין האיראני, שני חילות הים נפגעו בצורה מינורית במהלך המלחמה עם ישראל בחודש יוני, ועדיין יכולים להוות איום מסוים.
קו החוף של איראן משתרע על פני למעלה מ-3,000 ק"מ. הוא נחלק בין אזור המפרץ הערבי ומפרץ עומאן במערב ובדרום המדינה לבין אזור הים הכספי בצפונה. במרכז עלמא מסבירים שהמאפיינים הפיזיים של המפרץ הערבי ושל קו החוף האיראני מציבים אתגר אופרטיבי משמעותי עבור הכוחות הימיים הפועלים במרחב. אורכו של המפרץ הוא כ-1,000 ק"מ, רוחבו נע בין 65 ק"מ ל-340 ק"מ והוא מתאפיין במים רדודים יחסית בעלי עומק ממוצע של 50 מטרים.
מצר הורמוז הוא תא שטח קטן אף יותר. אורכו כ -180 ק"מ ורוחבו נע בין 35 ק"מ ל-60 ק"מ. בנוסף, קו החוף של אזור זה מתאפיין במפרצים רבים ובשטח הררי וכן ישנם איים רבים הפזורים לאורכו. כלומר, מדובר בתאי שטח מוגבלים, רדודים, בעלי מרחקי פעולה קצרים יחסית הנשלטים מהחוף, ולכך אפשר להוסיף גם את העובדה שמימי מצר הורמוז והמפרץ חמים והעלי רמת מליחות גבוהה יחסית ובעלי זרמים חזקים.
מרכז עלמא מבהירים שמאפיינים אלה מקשים על פעילות של כלי שיט מסוימים. התנאים הגאוגרפיים האלו וכן שורת שיקולים נוספים הביאו את איראן לבנות מלכתחילה חלק ניכר מכוחה הימי באזור מצר הורמוז והמפרץ הערבי ככוח ללחימה א-סימטרית.
במרכז אמרו שצורת לחימה זו מנסה לאתגר כוחות עדיפים וגדולים, הנחשבים מסורבלים יחסית, באמצעות שימוש בכוחות קטנים, גמישים ומהירים ותוך ניצול תנאי השטח. דוגמה שנתנו לאחת השיטות המרכזיות שפיתחה איראן היא "טקטיקת הנחילים", שבמסגרתה נעשה שימוש במקביל בכמות גדולה של סירות מהירות או כטב"מים על מנת לפרוץ את מערכי ההגנה של ציים צבאיים גדולים.
הם טענו שטקטיקה זו אמורה לייצר יתרון על ידי שימוש באלמנט ההפתעה, תוך יצירת עומס על מערכות ההגנה של היריב. דוגמאות אחרות לשיטות שאומצו על ידי איראן הן שימוש בטילי חוף-ים ובמוקשים ימיים, המאפשרים יצירת יתרון בסביבה ימית צפופה ומוגבלת יחסית כמו מצר הורמוז והמפרץ הערבי.
מרכז עלמא טענו שכאשר המטרה העומדת בפני האיראנים היא נתיבי השיט האזרחיים ותנועת האוניות האזרחיות במצר הורמוז, יש בידיהם אפשרויות רבות לפגוע בחופש השיט באזור זה באמצעות הפעלת מערכות נשק, הפעלת כלי שיט והפעלת כוחות מיוחדים.
אחת האפשרויות הזמינות והקלות ביותר עבור איראן היא פריסת מוקשים ימיים באזור מצר הורמוז. השימוש באמצעי זה פשוט וזול יחסית, ללא צורך בסיכון חיי אדם, מאפשר יכול הכחשה מסוימת ויכול להגביל ולנתב את השיט באזור.
בין היתר מדובר על טילי חוף-ים, טילי שיוט וטילים בליסטיים נגד ספינות. לחלק מטילים אלה טווח של מאות ק"מ והם בעלי שיטות הנחייה וביות שונות. לאלה יש להוסיף גם יכולת שיגור כטב"מי נפץ - טווח של מאות ק"מ וראשי קרב במשקל עשרות ק"ג - הן מפלטפורמות ימיות והן מהיבשה.
כלי שיט
כאמור, הכוח העיקרי הפועל באזור מצר הורמוז הוא חיל הים של משמרות המהפכה, המפעיל כלי שיט המותאמים לתנאי האזור. אלה כוללים סירות תקיפה מהירות, ספינות טילים, צוללות ועוד. חלק מספינות וסירות אלה נקנו על ידי איראן ממדינות כמו סין, צפון קוריאה ורוסיה, בעוד אחרות נבנו באיראן עצמה, בין אם על ידי העתקה ושיפור של מערכות קיימות או כפיתוח עצמאי מקומי.
אחד האמצעים המרכזיים הנמצאים בשימוש משמרות המהפכה הוא סירות תקיפה מהירות. כלי שיט אלה, האמורים להיות מופעלים במסגרת טקטיקת הנחילים האיראנית, שטים במהירויות גבוהות של 70-50 קשר (130-90 קמ"ש) ומצוידים בכלי נשק מגוונים, ביניהם מקלעים, רקטות, טילים נגד ספינות, טילי נ"מ, טילי טורפדו ויכולת פריסת מוקשים. גודלן הקטן יחסית לצד יכולות תמרון ומהירותן הגבוהה אמורים לשפר את שרידות הצוותים והסירות ולפצות על החוסר במערכות הגנה.
חלק ניכר מהן מיוצר אומנם באיראן, אך מבוסס על דגמים אזרחיים שהוסבו לשימוש צבאי, לרוב מתוצרת מדינות זרות (אנגליה, שוודיה, צפון קוריאה). במהלך השנים האחרונות עשתה איראן שימוש בסירות אלה לצורך השתלטות על ספינות סוחר ומכליות נפט בנקודות שונות במפרץ.
פרט לסירות אלה איראן רכשה ובנתה ספינות סיור ותקיפה וכן מספר ספינות טילים. המתקדמות ביותר מספינות אלה, מדגם "שהיד סלימאני" ו"שהיד אבו-מהדי אלמהנדס" - הן בעלות טווח של אלפי ק"מ ומצוידות בחימוש רב כמו טילי שיוט, טילים נגד ספינות ומערכות נ"מ. בנוסף, הותקנו עליהן מערכות תצפית ואיסוף מודיעין מעל ומתחת למים, מערכות מכ"מ ול"א מתקדמות, מנחת מסוקים והן בעלות יכולת להשיק סירות מהירות.
במרכז עלמא אומרים שספינות אלה מסוגלות להוות איום משמעותי לא רק על תנועת שיט אזרחית אלא גם על כלי שיט צבאיים הפועלים באזור החוף האיראני ואף מעבר לו. פרט לשימוש בנשק חם משמשות ספינות אלה להפגנת נוכחות ועוצמה, המספקות הרתעה והתרעה. לצד צי הספינות, מפעילה איראן גם מערך צוללות גדול יחסית הכולל מספר דגמים ולצידו כלים תת -מימיים להובלת לוחמים )SDV). עד לאחרונה היה זה חיל הים של הצבא שהפעיל את צי הצוללות, אך בשנים האחרונות נראה כי גם משמרות המהפכה החלו להפעיל צוללות גם כן.
פרט לשלוש צוללות מדגם KILO שנרכשו מרוסיה בשנות ה-90, רוב הצי האיראני מתבסס על צוללות קטנות וגמדיות המתאימות לתנאים ולעומק הים המאפיינים את מפרץ הערבי ומצר הורמוז. ייעודן המרכזי של צוללות אלה הוא ביצוע משימות הקשורות בהגנת החופים והמים הטריטוריאליים של איראן, כגון סיור, הנחת מוקשים ימיים, שילוח כוחות מיוחדים וכדומה.
בנוסף, מהמידע הזמין נראה כי הן בעלות יכולות מוגבלות יחסית בכל הנוגע למשך הפעילות, כמות החימוש ורמת המכשור והציוד המותקן בהן. לצד הצוללות מחזיקה איראן בכלים תת -מימיים להובלת לוחמים, היכולים לסייע במשימות סיור, מודיעין, הנחת מוקשים, חבלה ועוד.
כוחות מיוחדים
הפעילות הימית של משמרות המהפכה, בעיקר במפרץ הפרסי, מתאפיינת פעמים רבות בהיותה גלויה ומתגרה. פעילות זו כוללת, בין היתר, הטרדת ספינות על ידי כלי שיט וכלי טיס, השתלטות על מכליות נפט וספינות, חטיפתן לנמלים איראניים וכן תקיפה של כלי שיט באמצעות טילים וכטבמי"ם.
לצד זאת, איראן מבצעת פעולות גם בחתימה נמוכה. דוגמה לכך אפשר למצוא בזריעת מוקשים בנתיבי שיט, הברחת אמצעי לחימה לארגונים ומיליציות שונות וכן ביצוע פעולות באמצעות כוחות מיוחדים, בעיקר לצורך מבצעי חבלה ומודיעין.
רבות מהפעולות הדורשות פעולה פיזית ונוכחות של חיילים בשטח יתבצעו על ידי הכוחות המיוחדים של חיל הים של משמרות המהפכה, המוכרים גם כחטיבת הכוחות המיוחדים אבא-עבדאללה. יחידה זו, שהוקמה בשנת 2006 מונה על פי הערכות שונות כ- 500-600 איש ובסיסה המרכזי נמצא באי פארור (Farur), השוכן בסמוך למצר הורמוז. עם זאת אנשי היחידה פרוסים בהתאם לצורך המבצעי ברחבי המפרץ הפרסי ומעבר לו.
בהקשר זה חשוב לציין כי איראן רואה באיי המפרץ, ובראשם איי קיש, אבו מוסא, סירי ואיי טונב, נקודות מפתח במסגרת מערך ההגנה והשליטה על המפרץ כולו. בהתאם לכך מחזיקים משמרות המהפכה בסיסים ונמלים באיים השונים, מהם פועלות יחידות שונות. מסלול ההכשרה ביחידה אורך כשנתיים והוא פתוח רק בפני לוחמים בעלי וותק וניסיון מיתר זרועות משמרות המהפכה. במסגרת הכשרתם מוכשרים החניכים בתחומי צלילה, חבלה, צליפה, סיור, צניחה, פשיטה מהים, גלישה ממסוקים, חילוץ בני ערובה, השתלטות על כלי שיט, זריעת מוקשים, הפעלת כלי שיט, מערכות נשק ועוד.
הפעולה המוכרת ביותר של היחידה היא ההשתלטות על שני כלי שיט של הצי האמריקאי בשנת 2016, ולקיחתם בשבי של עשרת אנשי הצוות. משימותיה הרשמיות של היחידה הן הגנה על מימי המפרץ הפרסי, אבטחת אוניות סוחר איראניות וביצוע משימות מיוחדות במסגרת ה-IRGCN. תחום מרכזי נוסף בו עוסקת היחידה הוא אימון מיליציות וארגונים המשתייכים לציר השיעי )כאשר בסיסי היחידה משמשים גם הם לאימונים אלה).
לצד אבא-עבדאללה פועלות עוד שתי יחידות קטנות יותר האמונות על אבטחת והגנת במפרץ הפרסי וכן על סיוע לכוחות משמרות המהפכה השונים באזור: הראשונה, יחידת הנחתים אמאם סג'אד (Imam Sajjad Commandos)- שוכנת באי אבו-מוסא שבמפרץ הפרסי ומשימתה העיקרית היא הגנה על האיים הרבים הפזורים במפרץ. השנייה, יחידת הקומנדו אנסאר אל-חוג'ה (Ansar al-Huja), שיש לה משימה דומה.
התרעות פיקוד העורף