אומנם ההסכם קובע שלבים אבל הוא אינו תוחם זמנים. וכאימרת המדרש הישן: ״כל דבר זמני הופך עם הזמן לקבוע״. ובמזרח התיכון זה נכון שבעתיים. למהלך הזה יש משמעויות נרחבות על מדינת ישראל, על החברה, הכלכלה של ישראל ועל צה״ל. הדגש המיידי לאופן בו צה״ל נדרש לפעול החל מהבוקר בעזה, לצד אימוץ תפיסת אבטחה של הכוחות במרחב.
חמאס מנהל כרגע לחימת גרילה וכבר הוא לא באמת מערך סדור. הדיון לגבי פירוק נשקו ונכסיו הוא לא יותר משיח חובבני של שני נערים צעירים שטרם הצטיידו בידע וניסיון חיים. הרי איש אינו יודע או יכול להציג מידע באשר לכמות כלי הנשק, הסוגים שנצברו בעזה, ונשארו בידי החמאס והג׳אהד האיסלאמי, כמו גם לא ניתן לקבוע את היקף המנהרות שעדיין מופעלות בעזה על ידי ארגוני הטרור. לכן המשמעות של קווי הנסיגה הם חשובים אבל הם כלל לא סלע קיומו של בטחון ישראל. מה כן ישפיע? היקף ואופן התגובה והמניעה שתבצע ישראל מול החמאס והג׳אהד האיסלאמי בעזה ובמקומות אחרים בעולם. האם ישראל תפעל כפי שהיא פועלת בלבנון ובסוריה?
חמאס מהבוקר לא הופך מנמר לכבש. הוא היה ויהיה ארגון טרור אכזר חסר ערכים אנושים. על כן ישראל חייבת כל הזמן לבצע פעולות פיקוח ואכיפה. ״לקטום״ את ראשו ולקטוע את רגליו. אסור להגיע למהלך שבו חמאס ידחוק את קו ההגנה הישראלי בעזה. זה דורש מצה״ל לבצע שורה של פעולות. ראשית לבצע סבבי קווים כדי שהלוחמים לא ישחקו על מנת יהיו ערניים ומקצועיים, אבל אסור כי חמאס ישחוק את קווי ההגנה הישראלית ומבחן התגובה והמניעה חייב להתבצע באישור דרגי השטח ולא רק על ידי אישורים של דרג מדיני. ה-7 באוקטובר לימד את ישראל כי אסור לזלזל באויב וביכולות שלו.
התרעות פיקוד העורף