פוזיילוב מסביר כי כדי להבין את הספין הנוכחי, יש לחזור לשנות ה־70: "ערב יום הכיפורים של 1973, ישראל ישבה על שפע התרעות וידיעות איכותיות, בראשן התרעתו הדרמטית של אשרף מרוואן, הסוכן הבכיר של המוסד בלב הממסד בקהיר. למרות זאת, ראש אמ"ן אלי זעירא התעקש על ‘הקונספציה’: מצרים לא תצא למלחמה בלי מטוסים ארוכי טווח וטילי סקאד. זו הייתה לא רק טעות אנליטית זו הייתה אמונה מערכתית עיוורת שהפכה את המודיעין הישראלי לעיוור ברגע האמת".
פוזיילוב קובע כי "אחד הלקחים המרכזיים מאירועי 7 באוקטובר הוא הזנחתו של המודיעין האנושי. שב"כ ואמ"ן נשענו יתר על המידה על יכולות טכנולוגיות ואלגוריתמיות, והמעיטו בחשיבות מקורות שטח חודרים, חיים, שנמצאים קרוב לכוונות היריב. בדיוק כמו לפני 1973, הידע האנושי נדחק לשוליים והתוצאה הייתה הפתעה אסטרטגית הרסנית".
לדבריו, "כעת, כדי להגן על עצמם, אותם בכירים לשעבר מנסים להחזיר לשיח הציבורי את זעירא. הם רוצים שנחשוב מחדש שאולי היומינט הוא לא כזה קריטי, שאולי גם אז מרוואן היה ‘סוכן כפול’, שאולי הבעיה היא לא בהזנחתו של כלי מרכזי אלא בעצם הרעיון. אם הציבור יקבל את זה אם תיווצר ‘אוירה של ספק’ אז לא תהיה דרישה אמיתית לחקירה של מחדלי המודיעין, ובעיקר של מחדל שב"כ, באוקטובר 2023".
פוזיילוב מדגיש כי "חשוב להבין: זעירא לא היה ‘חוקר אומלל שטעה’. הוא שיקר לגבי האמצעים המיוחדים (כך קבעה ועדת אגרנט), דחה את אחת ההתרעות האמינות ביותר בתולדות המודיעין הישראלי, ולאחר המלחמה יצא למסע ציבורי להכפשת המקור שחשף את תוכניות האויב. הוא גם חשף בפועל את זהותו של מרוואן כך קבע בית המשפט העליון. את ההיפותזה שלו דחו באופן גורף כל הגופים המקצועיים, מראש המוסד דאז צבי זמיר ועד ועדת אגרנט".
"וכעת", הוא מוסיף, "אותה היפותזה מתגנבת חזרה לא דרך מוסדות מחקר, אלא דרך כתבות בעיתונים, ראיונות ו’מאמרי עומק’ שממוחזרים בתקשורת. זהו תהליך שנועד להכשיר נרטיב מחודש, לא לבחון עובדות מחדש".
"צריך לומר את זה בצורה הברורה ביותר", קובע פוזיילוב. "מה שקורה כאן הוא ספין מודע של מערכת במגננה. בכירי מערכת הביטחון לשעבר, שחלקם מילאו תפקידים בכירים במודיעין בשנים שקדמו ל־7 באוקטובר, מבינים שאם תוקם ועדת חקירה עצמאית, אחד ממוקדי האש יהיה ההזנחה השיטתית של היומינט (HUMINT). לכן הם מעדיפים לזרוע ספק: אולי יומינט לא באמת נחוץ, אולי זה כלי בעייתי, אולי גם בפעם ההיא (1973) המודיעין האנושי הטעה אותנו. זוהי טקטיקה מוכרת במקום להתמודד עם הכשל, משנים את המסגרת המושגית כדי שהכשל ייראה פחות חמור".
בסיום דבריו מדגיש פוזיילוב: "כדי לחתוך את הערפל הזה צריך לחזור אל העובדות: ועדת אגרנט קבעה שמרוואן היה מקור אמין, ושההתרעה שהעביר הייתה בעלת ערך התרעה עליון. היא קבעה שזעירא שגה שגיאות חמורות, הסתיר מידע ותרם תרומה מכרעת למחדל. אין שום חידוש ‘מהפכני’ בתיאוריה שלפיה היומינט בעייתי יש רק חידוש פוליטי־תקשורתי של מי שמעוניינים לשכתב את ההיסטוריה כדי לחמוק מאחריות. אסור לאפשר לשכתוב הזה לעבור בשקט. המאבק הזה איננו רק על פרשנות העבר, הוא נוגע ליכולת שלנו כחברה להבין מה קרה ב־7 באוקטובר ולהפיק לקחים אמיתיים. אם נסכים לקבל את הספין הזה נחזור לאותו מקום בדיוק שבו היינו לפני 1973: מערכת ביטחונית שמעדיפה נוחות אנליטית על פני עומק מודיעיני, שמפחדת מהשטח ומהמציאות הלא צפויה".
פוזיילוב מסכם: "זוהי איננה רק מחלוקת על מרוואן. זו שאלה של אחריות ציבורית. החייאת היפותזת זעירא איננה מעשה אקדמי או היסטורי תמים. זו אסטרטגיית הישרדות של בכירים לשעבר במערכת הביטחון, שמבקשים לשכתב את ההיסטוריה כדי לחמוק מבירור אמיתי של מחדלי אוקטובר 2023. אסור שנאפשר זאת".
התרעות פיקוד העורף