במקביל, בצה״ל גוברת ההערכה בעקבות הבדיקות שנערכו הלילה במכון לרפואה משפטית באבו כביר כי הגופה הרביעית שהובאה לישראל היא אינה גופת חלל ישראלי.
בהודעתם כתבו משפחת ברוך: "בס״ד. משפחה וחברים יקרים, בצער רב ובכאב גדול אנו מודיעים על השבת גופתו של יקירנו אוריאל ברוך הי״ד מרצועת עזה, לאחר כשנתיים ארוכות של תפילות, תקווה ואמונה. האזכרה תתקיים היום, יום רביעי, ט״ו בתשרי (15.10), בשעה 18:00, בבית הכנסת “נצח אוריאל”, כפי שתוכנן מראש. פרטים נוספים לגבי טקס הקבורה וקבלת הקהל יימסרו בהמשך. יהי זכרו ברוך".
משפחתו של איתן כתבה ברשתות החברתיות: "בצער רב וכאב עמוק אנו מודיעים על השבת גופתו של אהובנו איתן לוי הי"ד מרצועת עזה, אחרי כשנתיים ארוכות. פרטי ההלוויה והשבעה יפורסמו בהמשך. מבקשים לכבד את פרטיות המשפחה בימים אלו".
הסיפור של תמיר
חרות נמרודי, אמו, סיפרה בעבר בראיון למעריב: "ההרגשה היא קשה. אנחנו חשבנו שאחרי שהבנו שיש כ-250 חטופים, הנחנו שזה ייקח שבוע-שבועיים לכל היותר להחזיר אותם הביתה. לא דמיינו בחלום הכי פרוע שנעבור שנתיים".
על השירות בצה"ל סיפרה אימו: "בצבא הוא פרח. הוא סיים את הטירונות ואת הקורס בהצטיינות, והתחיל לראות את עצמו כדמות חינוכית. בבסיס אמרו עליו שהוא דאג לכולם, הרגיש אם למישהו לא נוח או נעים, ודאג לעטוף את אותו חייל או את אותה חיילת. הוא הרגיש שמצא את הייעוד שלו. הוא היה אמור להתחיל קצונה, ומאוד האמין בדרך שהוא עושה".
הסיפור של אוריאל
ריקי ברוך, גיסתו של אוריאל, סיפרה ב־103FM: "קיבלנו את האישור הסופי היום בשלוש וחצי לפנות בוקר. בעצם זה היה סוג של אישור למה שכבר ידענו, אבל לא רצינו להאמין לו - שאוריאל נרצח ב־7 באוקטובר והוא לא בין החיים. עכשיו אנחנו מתמודדים עם האמת הקשה הזו. מצד אחד יש כאב גדול, ומצד שני גם ניצוץ של תקווה – תקווה לשיקום שלנו, של המשפחה ושל הילדים. זו סגירת מעגל. סוף סוף לדעת מה באמת קרה, בלי כל הספקות והשאלות. לקבל תשובות, לקבל מקום שאפשר יהיה ללכת אליו, לבכות ולהתאבל כמו שצריך וראוי".
עוד הוסיפה: "אוריאל היה האדם הכי שמח שהכרתי. הוא אהב לחגוג את החיים, אהב ליהנות ולתת. היה בעל חסד בצורה בלתי רגילה. תמיד דאג שכולם סביבו ישמחו. פינק את הילדים שלו, פינק את אשתו, ודאג לכולם בצורה יוצאת מן הכלל. הנוכחות שלו חסרה לנו בכל רגע ורגע, בכל נשימה ונשימה. זה אדם שכשהיה נכנס למקום – ידעו שהוא הגיע. ועכשיו זה חסר מאוד, מאוד."
בהמשך סיפרה: "אנחנו יודעים שהוא יצא בין הראשונים מהמסיבה, לכיוון ירושלים בכביש 232. קצת לפני צומת מפלסים ארבו לו המחבלים והוא נרצח במקום. לאחר מכן נחטף לרצועת עזה כשהוא כבר לא היה בין החיים. הוא היה עם חברו, מיכאל יואב ז"ל, שגם נרצח ונקבר כמה ימים אחר כך. בימים הראשונים, מהמידע שאספנו, הבנו שהוא נורה ונחטף – אך לא ידענו אם הוא פצוע או נרצח. רק כעבור כחצי שנה, בחודש מרץ, נמסר לנו על פי מידע מודיעיני שהוא ככל הנראה לא בין החיים, ושכבר בעת הירי הוא נהרג. לנו כמשפחה תמיד הייתה תקווה שאולי יש טעות, שאולי הוא שרד. לצערנו הרב, היום קיבלנו את התשובה הסופית - הוא לא בין החיים".
ריקי הוסיפה דברי ביקורת וקריאה נרגשת: "כמשפחה של חלל, כשאנחנו רואים את החטופים החיים חוזרים – הלב מתמלא אושר ותקווה. אבל כחברת 'פורום תקווה' אני מבינה שהמשימה לא הושלמה. ברגע שאנחנו נותנים לחמאס מרחב נשימה לפני שאחרון החטופים והחללים חזרו לישראל – אנחנו מאפשרים לו להשאיר גופות ברצועה. צריך לזכור שהמלחמה לא נגמרה. חייבים להפעיל לחץ על חמאס עד שאחרון החטופים והחללים ישובו הביתה. כל חלל שעדיין בעזה הוא משפחה שעדיין לא סגרה את המעגל. החגיגות היו מוקדמות מדי. צריך לחכות עם זה – עד שכולם יחזרו הביתה".
הסיפור של איתן
בבוקר 7.10 איתן הסיע חברת משפחה ממרכז הארץ אל קיבוץ בארי. כשהתחיל את דרכו חזרה החלה מתקפת הטילים, איתן התקשר לאחותו וסיפר לה על המאורעות. תוך כדי נסיעה, כאשר אחותו על הקו, מחבלים השתלטו על מכוניתו. איתן הספיק להוציא מפיו "אוי ואבוי" ומיד לאחר מכן שמעו רק קריאות אללה אכבר וצרורות ירי.
תחילה איתן הוגדר כנעדר, ולאחר שבועיים עדכנו את משפחתו כי הוא חטוף, זאת לאחר איכון הטלפון שלו בעזה. בחודש דצמבר, לאחר מידע מודיעיני שהתקבל בעקבות תמונות וסרטונים, התבשרה המשפחה כי איתן נרצח וגופתו מוחזקת בעזה. בתיעוד שהתפרסם נראה איתן כאשר הוא נחטף ולאחר מכן כיצד אזרחים מתעללים בגופתו בעזה.
משפחתו סיפרה כי איתן היה איש משפחה חם ואוהב שדאג תמיד לסביבתו ולא לעצמו. הוא היה אדם אחראי ומסור לכל מקום אליו הגיע, אהב מאוד בעלי חיים וגידל שתי כלבות. שחר לוי, בנו של איתן, ספד לו בטקס שערכו כאשר גילו על הירצחו: "אני מפורק, כאילו ירו לי ישר בלב. אני יודע כמה שמחת שיש לי בת זוג, וכמה אמרת שאתה מחכה שאני אתחתן. אני אגשים לך את החלום הזה ויודע שאתה תלווה אותי בחופה שלי בלב ובנפש".
שיר דוד, בת זוגו של שחר לוי, בנו של איתן לוי, סיפרה ב-103FM: "תחושת הקלה מעורבת בכאב גדול, כי קיווינו שזו טעות, שהוא יחזור אלינו על הרגליים. אבל זה מאוד קשה. וגם את זה נעבור. אנחנו מתאוששים לאט, אבל נמשיך במאבק יחד עם כל המשפחות - עד שישובו אחרון החטופים והחטופות שנותרו בשבי. אנחנו מוצפים, קשה לנו, אבל נמשיך להיאבק. כמו שאיתן שב לקבורה הראויה לו - כך כולם ישובו".
עוד הוסיפה: "איתן היה אדם מאמין מאוד. היהדות הייתה ערך עליון אצלו, ואנחנו שמחים שהוא מגיע לקבר ישראל. כמובן שאנחנו כואבים – זה לא הסוף שקיווינו לו. לצערי, לא הכנו מזוודה לבית חולים, אלא לשבעה. תחושות מאוד מעורבות. אבל הנה – זה קרה, ואיתן חזר אלינו היום. איתן היה איש משפחה מסור, אבא מדהים, לא קונבנציונלי. הוא תמיד נתן מעטפת לכולם. אנחנו משפחה מאוד מיוחדת ויוצאת דופן – והוא ראה בילדים של גרושתו מפרק ב’ כילדיו לכל דבר ועניין. הם נשאו את שם משפחתו וקראו לו דוד איתן. הוא היה הולך לקחת להם תרופות, עוזר בכל מה שצריך. הוא היה עמוד התווך של הבית. ב־7 באוקטובר לקחו לנו את עמוד התווך הזה, והיום – הוא חזר, לפחות חלקית. היום אנחנו קצת נושמים".
על יום הטבח סיפרה: "ב־7 באוקטובר איתן נסע לשטח מסיבת הנובה כנהג מונית. בדרכו חזרה, ליד אנדרטת החץ השחור, הוא נתפס בידי מחבלים, נרצח ונחטף לעזה. בימים הראשונים לא ידענו דבר, כי הוא היה מנותק קשר במשך 40 ימים. בהמשך מצאנו סרטון של אדם שדמה לו - ולבסוף התברר שזה אכן איתן. אחרי 62 יום הוגדר רשמית שהוא נרצח".
התרעות פיקוד העורף