על פי ניתוח אלנשירה, ההסלמה הנוכחית היא חלק ממדיניות "מסרים באש" שישראל מיישמת בכל שלב מעבר כדי לקבוע קווים אדומים או לכפות תנאי משא ומתן. ישראל, שהסכימה בעל כורחה להפסקת האש בעזה, מבקשת להוכיח שהיא עדיין מחזיקה ביוזמה הביטחונית באזור ושהפסקת אש בעזה אינה משמעותה הפסקת אש בכל החזיתות - כך לפי אלנשירה.
הפשיטות מתרחשות כאשר ועדת ה"מנגנון" בנאקורה מתכנסת לדון בהפרות, אך ללא תוצאות משמעותיות, מה שמחזק את הרושם שמנגנון הניטור הפך לפורמלי בלבד וכי ישראל פועלת מחוץ לכל מחויבות ממשית לרוח החלטה 1701.
עם זאת, אלנשירה מציין כי האינדיקטורים הפוליטיים סותרים את האינדיקטורים בשטח. ההסלמה מגיעה על רקע אווירה של "נוחות" באזור כולו לאחר פסגת שארם א-שייח', שמטרתה לבסס את הפסקת האש בעזה ולהכין את הקרקע לדיאלוג אזורי רחב יותר. הפסגה הדגימה קונצנזוס אמריקאי-ערבי "להקפיא את החזיתות" סביב הסכסוך הפלסטיני.
משקיפים מעריכים כי הפשיטות הן בעיקר "מסרים" שישראל מבקשת לשלוח, במיוחד לאור העובדה שממשל טראמפ נחוש להשיג רגיעה כללית באזור. המוקד האמריקאי בשלב זה הוא על סיום המלחמה והרחבת הסכמי אברהם.
לסיכום, על פי ניתוח אלנשירה, דרום לבנון הפכה שוב ל"בסיס ניסוי" בין שלום למלחמה. בעוד שהקהילה הבינלאומית מנסה לטפח אווירה של רוגע, ישראל ממשיכה להשתמש בדרום כפלטפורמה להעברת מסריה האזוריים. הרשויות הלבנוניות מתמודדות עם ההסלמה בקור רוח מדוד, והן מהמרות שהפשיטות האחרונות מייצגות "לחץ פוליטי זמני" ואינן סוללות את הדרך למבצע צבאי מקיף.
התרעות פיקוד העורף