בעוד קצת יותר מחודש תציין קריית אונו שנה לנפילתו של אחד מטובי בניה, סמ"ר ברק הלפרן ז"ל - לוחם ומפקד כיתה בגדוד "שקד" של חטיבת גבעתי, שנפל בדצמבר אשתקד בקרב במחנה הפליטים ג'באליה שבצפון רצועת עזה.
במהלך הטקס יוסר הלוט בדרך להכרה רשמית באולם על שמו של ברק. בשיתוף עם עמותת "מסירה מנצחת" בניהולו של אפיק ניסים, ייערכו טורנירי כדורסל שונים. שיאו של האירוע יהיה משחק של שחקני העמותה מול קבוצת הנערים "דור העתיד" מקריית אונו, וכן משחק ידידות מרגש במיוחד בשיתוף כוכבי עבר של נבחרת ישראל בכדורסל, שישחקו מול חברים ובני משפחתו של ברק.
ברק הוא בנם של ניר, מנכ"ל המכון לבקרה ואיכות, וגלית - מנהלת שיווק ומורה לפילאטיס, תושבי העיר מזה קרוב לשלושה עשורים. הוא היה אח צעיר לזוג אחים תאומים, אופיר וסער, ובן זוגה של מעיין, עמה חלק זוגיות מיוחדת, אהבה וחברות אמיתית במשך כשנתיים.
ברק התחנך בבית הספר עלומים, ובהמשך בחטיבת הביניים שז"ר ובתיכון בן-צבי. הוא היה שחקן כדורסל מצטיין, קפטן קבוצת "דור העתיד", שחקן מוביל בנבחרת התיכון ומדריך אהוב בתנועת הצופים בשבט "גלעד". ברק נודע בזכות אישיותו הכריזמטית, חיוכו הכובש והיותו - כמאמר הקלישאה - "מלח הארץ": אדם שנרתם למען הזולת ומלא חמלה כלפי האחר.
"אי אפשר היה לפספס את ברק", מספרת אימו גלית בשיחה עם אונו ניוז. "לא סתם הגדרתי אותו תמיד כשני מטר של כריזמה, יופי ואהבת חינם. אמנם הוא היה רק 1.96 מטר, אבל בשבילי הנוכחות האדירה שלו בכל מקום שבו שהה, והיכולת שלו להתחבר חברתית - זה משהו שאקח איתי לכל החיים".
ברק נפצע פציעה לא פשוטה כחלק מקריירת הכדורסל שבה דבק, לאחר שקרע את הרצועה הצולבת בברך. לקראת מועד הגיוס לצה"ל, הפציעה הייתה אמורה להקנות לו שירות ביחידה עורפית - אך ברק התעקש להעלות את הפרופיל הצבאי, שכן רצה ללכת בדרכם של אביו ואחיו הגדול ולהתגייס לחטיבת גבעתי. לבסוף, בזכות עקשנותו ודבקותו במטרה, עמד במשימה והוכר כחריג קרבי.
"הוא היה פשוט מאושר שהצליח להגיע לגבעתי", משחזרת גלית במבט לאחור. "ברק מאוד אהב את הצבא. חודשיים בלבד לאחר שהתגייס - החלה המלחמה. הוא היה בעיצומה של הכשרה, ובהמשך יצא לקורס מ"כים ופיקד על חיילים, אבל הרצון להילחם ממש בער בו".
גלית מוסיפה: "הייתה לו אופציה לקבל מחזור טירונים נוסף, אבל כמי שהיה ידוע כעקשן שיודע בדיוק מה הוא רוצה - הוא החליט שהוא נכנס לעזה ונלחם. היה לו חשוב להיות 'בשפיץ'. לא אשכח את המשפט שאמר לנו בבית: 'אני לוחם - עכשיו זה התור שלי'".
התרעות פיקוד העורף