במקרה זה, על אף שטרם נקבעו נסיבות המוות, נמצא כי נסיבות המוות עשויות להיות קשורות לשירותו הצבאי. בהתאם לכך, צה"ל פנה ביוזמתו למשפחה לצורך מתן מענה ייעודי, הכולל ליווי ותמיכה לבני המשפחה, וכן הבעת הוקרה על שירותו ותרומתו במהלך המלחמה.
הוועדה קבעה כי הנהלים החדשים יהיו בתוקף עד שנתיים מתום מלחמת "חרבות ברזל". הוועדה קבעה כי במקרה שמתקבל מידע על חייל מילואים ששם קץ לחייו בשל השירות, תתכנס ועדה צבאית שתבחן במהירות אם הנפטר היה במהלך הזמן שקדם בשירות מילואים, משך השירות ואופי השירות ואם נחשף לאירועי דחק או כאלה שהשפיעו על מצבו בריאות הנפש שלו.
העותרים מבקשים לקבוע כי כשמוכח קשר ישיר בין השירות לבין ההתאבדות, אין הצדקה משפטית או מוסרית לשלול מהלוחמים הללו את מעמד חללי צה"ל ואת ההכרה הממלכתית המלאה במשפחותיהם. בעתירה נטען כי החלטת מערכת הביטחון להכיר בלוחמים שהתאבדו עקב פוסט טראומה רק כ"נספים בעקבות השירות", גם כאשר מוכחת זיקה ישירה לשירות, פוגעת בעקרון השוויון ומהווה אפליה מובנית בין פגיעה פיזית לפגיעה נפשית הנגרמת עקב הלחימה.
בנוסף טוענים העותרים כי קביעת מגבלת זמן של שנתיים בלבד מתום המלחמה לצורך בחינת הזיקה להתאבדות היא שרירותית וחסרת בסיס רפואי או משפטי, זאת בניגוד למחקר ולפסיקה המראים כי PTSD עשויה להתפרץ גם שנים לאחר סיום השירות. העותרים מבקשים מבג"ץ להכריע בסוגיה ולדרוש מהמדינה הכרה מלאה ושווה בין חיילים שנפלו בזמן שירותם הצבאי לאלו שהתאבדו עקב שירותם הצבאי ולהכיר בבני משפחותיהם כמשפחות שכולות מתוך הבנה שמדובר בחיילים שהתאבדו עקב טראומות וחוויות שעברו בעת שהגנו על המדינה ואזרחיה.
התרעות פיקוד העורף