ד"ר תשובה מסביר כי בתורת המשחקים, אסטרטגיה מעורבת היא שיטת פעולה שבה שחקן אינו נוקט תמיד באותה בחירה, אלא מערבב בין מספר פעולות באקראיות מחושבת, מתוך מטרה לבלבל את היריב ולמנוע ממנו להגיב אופטימלית. "בדיוק כמו בבעיטת פנדל בכדורגל, אם תבעט תמיד לאותה פינה, השוער ילמד אותך. אבל אם תערבב 60% לימין ו־40% לשמאל, היריב יאבד את היכולת לנבא אותך".
לדבריו, הדבר נכון פי כמה כשמעורב איום. "אם איום חוזר שוב ושוב אך לעולם אינו ממומש הוא יאבד את עוקצו. אך אם הצד השני מאמין שלפחות בחלק מהמקרים האיום יתממש, אזי עליו להתחשב בו ברצינות. אסטרטגיה מעורבת אפוא יוצרת אי־ודאות אמינה".
"במילים אחרות", הוא מדגיש, "מדובר ברציונליות של אי־רציונליות. ההרתעה נבנית לא רק מהיכולת שלך להזיק, אלא מהתחושה שאתה באמת עלול לעשות זאת. וזה בדיוק מה שטראמפ עשה – ועדיין עושה מול איראן".
לדבריו, כדי שהיריב יאמין שאתה עלול באמת לפעול, עליך להוכיח שביכולתך לעשות זאת. "טראמפ אינו רק מאיים: הוא מזכיר במפורש כיצד פעל בעבר באופן בלתי צפוי".
"ההיסטוריה הזו מעניקה לאיום ממד של אמינות: לא מדובר בדיבורים בלבד – אלא בדפוס פעולה חוזר", הוא קובע.
מאז סוף דצמבר 2025, איראן סוערת. "לפי דיווחים, יותר מ־2,400 מההרוגים הם מפגינים, וההנהגה האיראנית רומזת על הוצאות להורג צפויות”, אומר ד"ר תשובה. "טראמפ לא שותק. הוא מאיים בפעולה צבאית, מצהיר ש‘אם תוציאו להורג מפגינים – תשלמו מחיר כבד’, ואף אומר לציבור האיראני ‘העזרה בדרך’". בנוסף, לדבריו, טראמפ מחיל מכס של 25% על כל מדינה שתמשיך לסחור עם איראן, מהלך שיוצר לחץ כלכלי חוצה גבולות.
"המבנה ברור", הוא מסכם. "טראמפ לא בונה על מהלך אחד ברור. הוא מערבב מסרים, בין צבאי לדיפלומטי, בין אולטימטום לפיתוי, בין תמיכה במפגינים לאיומים כלכליים. זהו משחק של אי־ודאות שמטרתו לשתק את הצד השני". לדבריו, איראן מגיבה בהצהרות מאיימות אך בפועל נמנעת מהסלמה יזומה. "היא לא תוקפת ישירות, לא מגיבה בתקיפות אלא מתמרנת. בכך, נראה שהאסטרטגיה המעורבת אכן מרתיעה. החשש ש‘טראמפ באמת יעשה משהו קיצוני’ הופך את הצעדים הנגדיים למסוכנים מדי".
עבור ישראל, מדגיש ד"ר תשובה, מדובר במצב מורכב. "מצד אחד, הלחץ האמריקני מחליש את איראן ומחזק את הגורמים שרוצים שינוי. מצד שני, חוסר הוודאות האזורי עלול לדרוש מישראל כוננות תמידית למקרה של הידרדרות. יתרונה האסטרטגי טמון בכך שהיא אינה נמצאת בלב הסערה אך השפעותיה מורגשות בכוננות".
בסיום דבריו הוא מציין כי "ייתכן שכוחה האמיתי של האסטרטגיה המעורבת אינו דווקא באיום הצבאי אלא בלחץ המתמשך, הכלכלי והתודעתי, שחיזק את המפגינים, ערער את אמונם של ההמונים בשלטון, והאיץ תהליכים פנימיים של שחיקה. אם המהלך ינוהל בתבונה , ייתכן שהרפובליקה האסלאמית תיפול לא בגלל מתקפה מבחוץ, אלא כתוצאה מקריסה פנימית הולכת וגוברת שנולדה מתוך חנק כלכלי, אובדן תקווה, ודחיפה עממית עיקשת".
התרעות פיקוד העורף