"כאשר אנו מאזינים לדברי הרהב של דונלד טראמפ שאומר כי 'העזרה בדרך' ו-'הארמדה מגיעה לאיראן' או לדברי הפרשנים על 'צבירת עוצמה חסרת תקדים', ניתן לחשוב כי המעצמה האמריקאית הולכת להנחית על איראן מכה חסרת תקדים", אמר עופר. בהמשך צינן את הציפיות.
"בחינה מדוקדקת, המבוססת אמנם אך ורק על המידע החלקי שפורסם בגלוי, והשוואתו לכוחות אחרים שפרסה ארה"ב במלחמות קודמות, ממלחמת וייטנאם למלחמות המפרץ מול עיראק ועד להכנות בשנה החולפת למערכת 12 הימים מול איראן, כמו גם היקף הכוחות שבהם השתמשה ארה"ב, ללא הצלחה גדולה, מול החות'ים, שהם אויב קטן בהרבה מאיראן - מצביעה על כך שאין בכוונת ארה"ב לנהל מערכה עצימה ומתמשכת מול איראן".
לדבריו, המסקנה המתבקשת מהנתונים הגלויים היא שארה"ב מכוונת לפעולה מוגבלת: "המסקנה מההערכה הזו היא שבכוונת ארה"ב לבצע פעולה צבאית שתהיה מכה חזקה אך קצרה, ולאחריה חזרה למשא ומתן. כלומר, טראמפ יתקוף, אבל מיד יחזור לשלוח את סטיב ויטקוף כדי לנהל משא ומתן מול המשטר האיראני".
עופר מדגיש כי מדובר בהערכה בלבד: "כל הערכה כזו לוקה בחסר, ולכן צריך להדגיש כי זו הערכה בלבד ויכולה להיות שגויה. לאיש אין כדור בדולח. גם לא לי. לארה"ב יש צבא אדיר עם יכולת לוגיסטית מרשימה. אם יחליט טראמפ, יכול צבא ארה"ב במהירות לנייד כמות כוחות אדירה תוך 72-48 שעות לכל מקום על הגלובוס. גם המידע עליו אנו נסמכים הוא חלקי, רק מה שפורסם פומבית. וכמובן, הכל תלוי בתגובה איראנית, אשר תחייב את ארה"ב ו/או את ישראל להגיב בעוצמה רבה”.
בהקשר הצבאי, עופר מבקש להעמיד דברים בפרופורציה: "כדי להבין את סדרי הגודל נציין כי לפי פרסומים גלויים, הכוח האווירי של ישראל הוא כ־300 מטוסי קרב. כחצי הם F-16, והשאר ‘סוס העבודה’ F-15 והחמקן F-35. לארה״ב, על פי פרסומים גלויים, יש כעת באזור פחות מ־100 מטוסי קרב, וגם הגעתה של נושאת המטוסים לינקולן עם כ־50 מטוסי קרב עדיין פירושה כי הכוח האווירי הזמין הגדול ביותר בסביבה הוא חיל האוויר הישראלי".
עוד הוא מציין, כי "בפרט, שניים מתוך חמישה בסיסים שארה״ב מחזיקה באזור אל־עודייד בקטאר והנסיך סולטן בסעודיה, קיבלו הוראה מהמדינות המארחות שלא לאפשר המראות משטחן להפצצות באיראן. חיל האוויר הסעודי אמנם גדול יותר ומונה כ־350 מטוסי קרב, אך סעודיה לא תיקח חלק, בשל האינטרס שלה להשאיר את המשטר האיראני המוחלש כאיום על ישראל".
עופר השווה גם למערכות עבר: "במלחמת המפרץ היו לארה"ב שלוש נושאות מטוסים באזור המפרץ ולעיתים תוספת של עוד שתיים בים התיכון. נכון שיכולת נשיאת החימוש במטוסים כיום גבוהה בכ־50% ונעשה שימוש ניכר בחימוש מונחה מדויק, אבל הפער ניכר לעין".
לדבריו, גם היכולת הטכנולוגית אינה מבטיחה הכרעה: "טילי הטומהוק, שמאות מהם נמצאים על המשחתות באזור, יכולים לחדור ביצורים בעומק של כ-10–20 מטר, אך לא לבונקרים שבהם כנראה מסתתרים בכירי המשטר האיראני, שעומקם כ־60–80 מטר ואולי אף מעבר לכך. ראינו אמנם את היכולת של ארה״ב במבצע 'פטיש חצות' להשמדת פורדו - טיסה של 18 שעות ממיזורי לאיראן ועוד 18 שעות חזרה בליווי כנף אווירית, אבל זהו מבצע חד-פעמי".
המומחה מוסיף כי מערכה מתמשכת הייתה מחייבת פריסה אחרת: "אם רוצים לבצע הפצצות חוזרות ונשנות, יידרש להביא מפציצים לבסיסים קרובים יותר לאיראן, כמו סודה ביי בכרתים, אקרוטירי בקפריסין או דייגו גרסיה באוקיינוס ההודי. לא רק שלא ראינו אינדיקציות לפריסה כזו, אלא שאין מידע גלוי על פריסת מטוסי קרב ומפציצים לאנגליה או אפילו לגרמניה, פריסות שנראו במהלך 2024–2025".
"המסקנה לשאלה 'יתקוף או ויטקוף' היא שכל עוד לא יוכנס חיל האוויר הישראלי למערכה עוצמה אשר תכפיל פי שלושה את כוח האש האווירי מול איראן התשובה היא גם וגם: ארה"ב תיתן מכה צבאית, אבל תחזור לנהל מו״מ. זהו טראמפ הקלאסי. נראה אם ינהג כך או יפתיע בעוצמה שטרם נראתה כמותה".
התרעות פיקוד העורף