בוסקילה הסביר כי מצד אחד, המהלך נועד להתמודד עם ארגוני טרור אסלאמיסטיים הפועלים בחצי האי סיני, ומצד שני - לשקף שאיפה של קהיר לבסס את עצמה ככוח אזורי מוביל. "ההבנה במצרים היא שמדינה בעלת צבא חזק נתפסת כיציבה יותר ביטחונית וכמשפיעה יותר בזירה הבינלאומית", אמר.
עם זאת, לדבריו, קיימת דאגה במערכת הביטחון בישראל מהיקף ההתחמשות. "ישנם גורמים ביטחוניים בישראל שמביעים חשש, במיוחד משום שלמצרים אין כיום איומים חיצוניים מיידיים שמצדיקים התחמשות בהיקף כזה", ציין. החשש המרכזי, לדבריו, הוא תרחיש של הפיכה שלטונית במצרים, שבמסגרתו אמצעי הלחימה הרבים שנצברו עלולים ליפול לידיים של משטר רדיקלי, דוגמת האחים המוסלמים, אם ישובו לשלטון.
עם זאת, אלעד העריך כי הסבירות לעימות צבאי ישיר בין ישראל למצרים נותרת נמוכה. "לעומת זאת, הסבירות להחרפה ביחסים - דיפלומטית, פוליטית, אזרחית ואולי אף כלכלית - גבוהה יותר. כל החלטה הנוגעת לגבול הדרומי צריכה להילקח תוך חישוב ההשלכות על היחסים עם קהיר", הזהיר.
"כל עוד ישראל לא ניצחה בעזה - הם מתאחדים"
יחזקאלי טען כי ההתלכדות האזורית סביב סוגיית עזה משקפת בראש ובראשונה חולשה ישראלית. לדבריו, כל עוד ישראל לא הכריעה בעזה, מדינות האזור מוצאות מכנה משותף זמני. "אם ישראל הייתה מנצחת בעזה ומתחילה הגירה - ארדואן לא היה נפגש עם סיסי ולא עם בן סלמאן", אמר.
לדבריו, הקואליציות האזוריות הללו אינן בהכרח יציבות, אך בשלב זה לישראל חסרים מנופי לחץ אפקטיביים. "הזר זה אנחנו", סיכם, "וכשהשכנים - גם אם הם שונאים זה את זה - מתאחדים, זה בדרך כלל נגדנו".
התרעות פיקוד העורף