כחלק מרכזי מביסוס שלטונו, חמינאי חרט על דגלו את חזון "ייצוא המהפכה האסלאמית" והקים הלכה למעשה את "ציר ההתנגדות". באמצעות כוח קודס של משמרות המהפכה, שפעל שנים רבות תחת פיקודו של קאסם סולימאני, הוא הפך את איראן למממנת ולמתכננת הראשית של רשת מיליציות פרוקסי רחבה. חמינאי הפך את ארגון חיזבאללה בלבנון ממיליציית גרילה קטנה לצבא טרור של ממש בעל ארסנל טילים אדיר. במקביל, הוא הזרים מאות מיליוני דולרים בשנה, ידע טכנולוגי ואמצעי לחימה מתקדמים לארגוני הטרור הפלסטיניים - חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה.
במקביל לבניית צבאות הטרור, חמינאי מוביל את פרויקט הגרעין האיראני. בעוד שכלפי חוץ הוא מצהיר כי התוכנית נועדה למטרות שלום בלבד ואף טוען להוצאת "פתווה" האוסר על ייצור נשק להשמדה המונית, בפועל, קהילת המודיעין הבינלאומית מצביעה על כך שאיראן תחת הנהגתו ממשיכה להעשיר אורניום לרמות מסוכנות, תוך הפרה בוטה של הסכמים בינלאומיים. עמדתו של חמינאי כלפי ישראל נותרה עקבית ובלתי מתפשרת לאורך השנים; הוא מקפיד לכנות את ישראל "גידול סרטני" שיש לעקור מהשורש. עבורו, תוכנית הגרעין וציר ההתנגדות הם זרועות משלימות באותה אסטרטגיית-על: הבטחת שלטונו מבית, והגשמת החלום למחוק את ישראל מהמפה עד תום הזמן בשעון העצר בטהראן.
הרצון להשמיד את ישראל כלל "איחוד זירות" כאשר טהרן, חיזבאללה וחמאס פעלו לתאם תקיפה מתואמת נכד ישראל שהייתה אמורה לכלול טילים מאיראן ופלישות מלבנון ועזה. אך פעולות תיאום אלה נגדעו ב-7 באוקטובר 2023 אז יחיא סינוואר וחבריו להנהגת חמאס החליטו לתקוף ללא תיאום מתוך תקווה לגרור את משטר האייתוללות ונאסראללה למלחמה גדולה נגד ישראל. חיזבאללה ואיראן לא התפתו אך ביצעו סדרה של מישגים אסטרטגיים שהובילו לקריסת ציר ההתנגדות, נפילת משטר אסד, מלחמת 12 הימים והמלחמה הנוכחית. במהלך חודשים אלה, חמינאי לא גילה גמישות במו"מ מול ארה"ב וסירב להתפשר.
התרעות פיקוד העורף