האירוע נפתח במטס כבוד, בהשתתפות מבנה מטוסי ומסוקי הקרב של חיל האוויר, בהצדעה לחיילים המצטיינים המייצגים את כלל זרועות הצבא.
הנשיא פנה אל טייסי המטס ברשת הקשר ואמר: "חיילות וחיילי צבא ההגנה לישראל ביבשה, באוויר ובים. אתם הדור שמגן, אתם הדור שנלחם, בשם מדינת ישראל כנשיא מדינת ישראל אני מודה לכם. אני מצדיע לכם".
נאום הנשיא
"קשה להיזכר בעוד תקופה שבה המצטיינים שלנו הם חיילים שרוב שירותם עבר עליהם במלחמה. כל מצטיין תמיד מתמודד מול אתגרים רבים. בזמן מלחמה, הם גדלים שבעתיים. מצטיין בשנה רגילה מתעלה על כולם, בזמן מלחמה הוא עושה זאת תחת אש. מצטיינת בשנה רגילה מפגינה מקצועיות ותושייה, בזמן מלחמה היא עושה זאת אחרי שלא יצאה הביתה שלושה חודשים. מצטיינים בשנה רגילה נלחמים בחזית, בזמן מלחמה הם עושים זאת מעבר לקווי האויב. מצטיינים בשנה רגילה, לומדים את קרבות העבר אבל אתם נלחמים את הקרבות שעליהם ילמדו הדורות הבאים! זה הרי מטורף מה שעברתם בשנתיים וחצי האחרונות. כולנו גדלנו על סיפורי גבורה, אך הדור הזה - מתעלה על כולם.
"אני רואה את הגאווה בעיניים הנוצצות של ההורים והמשפחות וברור לי שאור שכזה לא זורח סתם. שצריך המון אהבה והמון אמונה כדי לגדל אורות שכאלה. תודה לכן, משפחות מופלאות - בזכותכן עתידנו מונח בידיים הכי טובות. נאחל לכולכם, שהשם ישמור צאתכם ובואכם מעתה ועד עולם. גם ברגעים אלו ממש, לצד המצטיינות והמצטיינים, נמצאים אלפי אלפים מטובי בנותינו ובנינו בחזיתות רבות, בהגנה על כולנו. נשלח לכולם חיזוק וחיבוק!
"נמצאות איתנו כאן בקהל משפחות שכולות, אהובות ויקרות. תודה לכן שאתן עימנו, למרות מערבולת הרגשות. אתן, שמזכירות לנו שוב את המחיר הכבד שנלווה לחיינו ביום עצמאותנו. אני מבקש לייחד לכן תודה אוהבת ומחבקת. במעמד הזה, אני מבקש לשלוח חיבוק חזק ואיחולי רפואה שלמה והחלמה מהירה, לכל הפצועות והפצועים בגוף ובנפש, גיבורים אמיתיים, הם ומשפחותיהם.
נאום הרמטכ"ל
"גם לפי נבואה זו, שהיא אחת הנבואות היפות ביותר שניתנו לעם ישראל, עלינו להמשיך ולעמול לטובת העתיד – החורש פוגש בקוצר בזמן שהוא מכין את השדות לעונה הבאה, ורק אז שפע התבואה יאפשר לעם ישראל ימים של שגשוג עצום. כאן, בחצר בית הנשיא, אנחנו זוכים לעצור לרגע להפוגה מימי הלחימה העצימה ומהעמל הממושך ולהביט אל לב הנבואה הזו. מאה ועשרים המצטיינות והמצטיינים הניצבים כאן, המייצגים את 'החורשים' ו'הקוצרים' למען ארצנו כולה, עמלים למען ביטחון ישראל לילות כימים, ומבטיחים את מעגל החיים ואת הביטחון לאזרחי ישראל כולם.
"יש הסבורים שכדי להגיע רחוק יותר מוטב לצעוד לבד ולעסוק בהתבוננות פנימית ובצמיחה אישית. אנו, משרתי צה"ל ומפקדיו, יודעים כי לא פגשנו בהצטיינות אלא במקום שבו זכתה היא לצמוח ביחד מתוך שיתופי פעולה, בשילוב זרועות, בלמידה הדדית ותוך הפקת לקחים משותפת וכנה מצוינות איננה מושג מופשט; היא פעולה ממשית של בנייה. אני מביט בכם ויודע שאתם אבני הראשה של צה"ל - ייצוג ראוי של משרתי צה"ל כולם. לכל אחד ואחת מכם סיפור דרך, וכמו לכם, כך לרבים מחיילינו העומדים כעת על משמרתם.
"קהל יקר, הביטו בפסיפס האנושי המרהיב הזה. מאה ועשרים סיפורים של מסירות, של פעולה מתוך תחושת שליחות עמוקה, של שותפות בליבת העשייה המבצעית שלנו. המצטיינים שלנו הגיעו מכל קצוות תבל ומכל קצותיה של המדינה המיוחדת שלנו: עולים חדשים שבחרו לקשור את גורלם בעם ובארץ הזו, וחיילים בודדים שהפכו את כולנו למשפחה אחת גדולה.
"באותה נבואת השגשוג והשפע שנתן עמוס הנביא נאמר: 'ונטעתים על אדמתם ולא יינתשו עוד'. אתם, שהגעתם מקצוות תבל ומכל גוני החברה הישראלית, אתם השורשים העמוקים שמבטיחים כי לעולם לא נינתק עוד מעל אדמתנו.
"עבורנו המפקדים, ועבור החברה הישראלית כולה – השותפות ביניכם, המסמלת את השותפות בין כל אגפי צה"ל וזרועותיו, היא עוצמה מבצעית. זוהי השותפות שמאפשרת לנו לעמוד מול כל איום, לא רק בכוח עוצמתנו הצבאית, אלא בזכות הרוח המפעמת בכל אחד ואחת מכם.
"הורים ומשפחות יקרים, הנטיעה הראשונה שממנה צמחו המצטיינים והמצטיינות הייתה שלכם. אחריה הגיעו שנים ארוכות של טיפוח, של דאגה ושל חום, שהובילו אותנו לקצור את הפירות. ההצטיינות שאנו מציינים היום בגאווה היא קודם כול פרי עמלכם, והמדינה כולה חבה לכם תודה ביום הזה. אנו מציינים היום 78 שנים של עצמאות ישראלית. 78 שנים של בנייה, נטיעה ויצירה. אלה ימים מורכבים מאוד לחגיגות. בשעה זו שאנו מעלים על נס אתכם, חיילינו המצוינים, לוחמינו פרוסים בכל הגזרות ומחרפים נפשם ללא הרף ובמסירות אין קץ במשימת הביטחון.
"מאז תופת שבעה באוקטובר אנו עמלים לביסוס מחודש של עוצמתנו הצבאית בלחימה רציפה. ב'חרבות ברזל' וב'מרכבות גדעון' הכרענו את הלחימה מול חמאס ועמדנו בציווי – 'לא משאירים אף אחד מאחור'. לוחמי צה"ל הובילו בנחישות את 'המשימה הבלתי נתפסת' הזאת והשיבו הביתה את כל החטופים מעזה. ברגעים אלה ממש אנו מנהלים לחימה עצימה בלבנון לחיזוק ההגנה על יישובי הצפון. כך גם בלחימה באיראן ב'עם כלביא' וב'שאגת הארי'. ברגעים אלו צה"ל משמר דריכות ומוכנות גבוהה וערוך לחזור באופן מיידי ועוצמתי ללחימה בכל הגזרות.
"שנות הלחימה הממושכות הללו עיצבו מחדש את ביטחון ישראל וביצרו את קיומנו במרחב. היום, לאחר שהכרענו אויבים קרובים ורחוקים ושינינו מן היסוד את המציאות הביטחונית בכל הגזרות, מדינת ישראל בטוחה יותר וחזקה יותר. מאחורי ההישגים חסרי התקדים הללו שהשגנו בלחימה בכל חזית, עומדים פנים ושמות. חלקם ניצבים כאן מולכם היום, חלקם יחלפו על פניכם ברחוב ולא תדעו כנראה עד כמה עמוקות ומופלאות היו הקרבתם ומסירותם בעבור כולנו – בעבור חיי שגשוג וצמיחה כאן במדינת ישראל, בעבור נצח ישראל.
"מצטיינים ומצטיינות, המשיכו לאחוז בשורשים ובכנפיים ולהיות בעבור כולנו מופת, גם במעלה הדרך אל האתגרים הבאים שעוד נכונו לנו. עלו והצליחו!".
הטקס שהוקלט מראש
ההחלטה להקליט את הטקס מראש התקבלה לאחר הערכת מצב, בצל הפסקת האש והמציאות הביטחונית המורכבת. האירוע התקיים בנוכחות משפחות המצטיינים בלבד ותחת מגבלות מחמירות של ביטחון מידע, הכוללות גם אי-חשיפת פניהם של החיילים.
הופעה מיוחדת של אלון אהל ודביר בובליל
השיח, שהתקיים בסימן תקווה, עוצמת הרוח, ערבות הדדית ואהבת הארץ, הציג מפגש כן עם סיפורם האישי - סיפורה של מדינת ישראל. השניים סיפרו על תעצומות הנפש ועל התקווה שאחזו בה ברגעי השבר, והבחירה להמשיך בחיים לצד הכאב.
שורד השבי, אלון אהל, שיתף ברגעים הקשים מהשבי, ואמר: "הייתי שם חמישים מטר מתחת לאדמה, קשור רגליים, נראה ממש כמו גופה - ויכולתי רק לחלום על הרגעים האלה, לשבת פה ביום העצמאות ולנגן מולכם. כדי להעביר את הזמן הייתי מדמיין את עצמי יושב על במה בדיוק כמו זאתי ושר, כדי שאולי אני אקבל איזושהי אופטימיות שאני אחזור הביתה. והנה, זה קורה, אני פה על הבמה הזאתי, זה לא נתפס. אני לא הייתי חשוף לשום דבר ולא ידעתי כל כך מה קורה פה, ולחזור ולגלות שלא הפסיקו להילחם עליי - זה פשוט מטורף. מילואימניקים, אותם אנשים עם ילדים, משאירים אותם בבית והם יוצאים להילחם כדי שאני אחזור הביתה. אז עכשיו לשבת פה ולנגן, זו סגירת מעגל עבורי".
דביר בובליל שיתף על ההתמודדות הקשה לאחר פציעתו, על תחושת האובדן לצד הרצון להשתקם, ואמר: "קמתי לשבר מאוד גדול של תשעה חברים שנפלו בלי שידעתי, כולל אותו הבחור שבו טיפלתי תחת אש. בסוף, ברוך ה', השתקמתי, ואני עדיין משתקם - הצלחתי לחזור לנגן - עוד לא כמו פעם, בכוונה אני אומר עוד לא - כי זה יהיה כמו פעם. זו סיטואציה שנכפית עליך. אתה נפצע, אתה לא בוחר להיפצע או להיות גיבור ישראל, ובסוף גם גיליתי שיש 251 חטופים, שזה היה מספר שהוא לא נכון, וזה מאוד מאכזב, אתה לא אשם, אבל בתחושה נכשלת. לא שמרת על המדינה ועל אנשים שאתה אפילו לא מכיר אבל אוהב כי הם חלק מהעם".
התרעות פיקוד העורף