לדברי השגריר, איראן ועומאן נדרשות לגייס את משאביהן כדי לספק שירותי ביטחון ולנהל את התנועה הימית במצר "באופן המתאים ביותר". הוא הוסיף כי הדבר כרוך בעלויות, ולכן "מובן מאליו שמי שרוצה ליהנות מהתנועה הזו צריך לשלם את חלקו". לדבריו, המערכת תהיה שקופה, ואם יש רצון לשפר את המצב, יש למצוא פתרון לשורש הבעיה.
נתיב עולמי תחת לחץ
ההתפתחויות הללו הובילו לזינוק במחירי האנרגיה ולמכירות נרחבות בשוקי האג"ח הממשלתיות בעולם, על רקע החשש מהתגברות הלחצים האינפלציוניים. מצר הורמוז, המפריד בין איראן מצפון לעומאן מדרום, מחבר בין המפרץ הפרסי לאוקיינוס ההודי. בשגרה עוברים דרכו כחמישית מאספקת הנפט והגז הטבעי הנוזלי בעולם, לצד סחורות נוספות כמו אלומיניום ודשנים.
דרישות תשלום ומנגנון חדש
איראן מסרבת לפתוח מחדש את מצר הורמוז עד שארצות הברית תסכים להסיר את הסגר הימי מעל נמלי איראן. אמין-נג'אד התעקש כי התנועה במצר לא הופסקה לחלוטין, ואיראן טענה, מבלי להציג ראיות, כי 26 מכליות וכלי שיט נוספים עברו בין שלישי לרביעי בסיוע משמרות המהפכה.
מדובר במספר גבוה יחסית לשבועות האחרונים, אך עדיין נמוך בהרבה מרמת התנועה לפני המלחמה, שעמדה על כ-135 כלי שיט ביום. אמין-נג'אד ייחס את הירידה בעלויות הביטוח הגבוהות, אולם חברות הספנות טוענות כי הבעיה המרכזית היא הסיכון מפגיעת טילים וכטב"מים, וכן החשש ממוקשים ימיים. רוב החברות אומרות כי לא ישלחו כלי שיט דרך המצר עד לסיום המלחמה.
איראן הרחיבה כעת את האזור שעליו היא טוענת לסמכות, וקבעה כללים חדשים לכלי שיט המבקשים לעבור במצר, שרוחבו בנקודה הצרה ביותר כ-39 קילומטרים. במסגרת זו נדרשים אנשי הספנות להתנהל מול גוף חדש בשם "רשות מצר המפרץ הפרסי", ולעיתים מתקבלות דרישות תשלום של עד שני מיליון דולר עבור מעבר בטוח.
טהרן טוענת כי מדינות ובהן סין ודרום קוריאה תיאמו עם חיל הים של משמרות המהפכה את מעבר כלי השיט שלהן. שתי המדינות לא אישרו זאת, ואיראן לא מסרה אם נגבו מהן תשלומים.
חשש מתקדים מסוכן
איראן אותתה כי בכוונתה לשמור על שליטה במצר הורמוז גם לאחר המלחמה, בין היתר כדי להרתיע מתקפות עתידיות מצד ארצות הברית וישראל. שליטה כזו עשויה לשמש גם מקור הכנסה לכלכלה שנפגעה קשות מהמלחמה.
החששות בקרב שכנותיה הערביות של איראן באו לידי ביטוי בדבריו של סולטאן אל-ג'אבר, ראש חברת הנפט המרכזית של איחוד האמירויות, שאמר כי נוצר "תקדים מסוכן" סביב הורמוז. לדבריו, "ברגע שמקבלים את העובדה שמדינה אחת יכולה להחזיק כבת ערובה את נתיב המים החשוב בעולם, חופש השיט כפי שאנו מכירים אותו נגמר". הוא הוסיף כי אם העיקרון הזה לא יוגן כעת, העולם יידרש להתמודד עם השלכותיו במשך העשור הקרוב.
לדברי השגריר, "הרגעים הכואבים או הקשים ביותר עבורנו היו אלה שבהם לא הייתה לנו ברירה אלא לתקוף בסיסים צבאיים על אדמת אותן מדינות, שמהם הותקף שטח איראן". הוא הוסיף כי "אי-ההבנות שהצטברו" יוכלו להיפתר בקלות לאחר שהמלחמה תיפסק.
איראן וארצות הברית הסכימו להפסקת אש שברירית ב-8 באפריל, והן מחליפות מסרים באמצעות פקיסטן בנוגע להסכם שלום. עם זאת, שני הצדדים עדיין נראים רחוקים מהסכמה, ובימים האחרונים הצהירו כי הם מוכנים לחדש את הלחימה.
התרעות פיקוד העורף