"נציגיו של טראמפ חתרו להישג מהיר בדמות פתיחת מצר הורמוז והרגעת שוק האנרגיה. המחיר שהאיראנים דרשו על כך הוא דחיית סוגיות הגרעין לשלב מאוחר יותר. במצב כזה השיחות יתקיימו כשמנופי הלחץ עליהם כבר פחות מאיימים וכשהם מחזיקים ביוקרתו של טראמפ כבת-ערובה. גישתם אז תהיה - מינימום ויתורים במקסימום תמורות, תוך משיכת זמן וסחיטת ויתורים נוספים".
"ראשית, תמונת המגעים עדיין לא ברורה. גם אם היא קרובה לזו שעולה בדיווחי התקשורת, זה עדיין לא סוף פסוק. הנושאים הרבים שנותרו פתוחים מספקים לטראמפ אין ספור זיזים להיתלות בהם ולשנות את התמונה ולכן אינני סבור שמדובר במעשה עשוי. בלי קשר לזאת, אני מעריך שבסוגיית הגרעין ובמיוחד בעניין הוצאת האורניום המועשר אנחנו נראה התעקשות על הישגים מובהקים ולא 'עסקה רכה מדי'".
"האופן שבו איראן תצא מהמלחמה ישפיע על יחסי הכוחות"
"אינני נוהג להתייחס לנושאים אופרטיביים".
"ללא ספק האופן שבו איראן תצא מהמלחמה ישפיע על יחסי הכוחות ועל הסדר האזורי. יש לשקלל בתוך כל ההתפתחויות גם את אפשרות הרחבתם של הסכמי אברהם, בהמשך לקריאתו של הנשיא טראמפ. כך או אחרת, אינני סבור שתהיה ירידה במעמדן ובהשפעתן של ישראל והאמירויות. ההיפך הוא הנכון".
"קשה להשיב על כך משום שהדברים עדיין לא סגורים ולא מספיק ברורים. כדי להשוות בין ההסכמים צריך לדעת, בין השאר, מה הסיכומים בנוגע להשארת חומרים ויכולות העשרה באיראן, לכמה זמן, איזה אמצעי פיקוח ועוד".
"ישראל צריכה לשפד את הנהגת חיזבאללה על קרני הדילמה"
"אכן, הזיקה שנוצרה בין הפסקת האש באיראן לבין ההגבלות על פעילותינו בזירה הלבנונית מנוגדת לאינטרס שלנו. הגבלות האש המוטלות עלינו מונעות מאיתנו לממש את היתרון האווירי ומאלצות אותנו לשחק בתנאים שחיזבאללה מעדיף. כך הפכו רחפני הנפץ לאיום מרכזי שגובה מאיתנו מחיר יקר ונוסך בחיזבאללה את הביטחון שיש בכוחו לשחוק את נחישותנו ולאלץ אותנו לחזור לעידן המשוואות.
זמינותו של הנשק הזה, עלותו הנמוכה, הפעלתו הפשוטה והבטוחה, הופכים אותו לאטרקטיבי עבור אירגון הטרור ומן הצד השני הופכים את המרדף אחריו למשימה סיזיפית. בלי להמעיט בחשיבותם של מרכיבי ההגנה והכלים הטכנו-טקטיים והמאמץ לאיתור והשמדה של מתקני-ייצור, מחסנים ומפעילי-רחפנים, הדרך היעילה להתמודד עם האיום הזה עוברת בביירות. כדי לגרום לחיזבאללה לפקפק בכדאיות השימוש באמצעים אלה, צריך לגבות ממנו מחיר שאיננו נסבל מבחינתו.
את זאת אפשר להשיג רק באמצעות תקיפת יעדים ברובע הדאחיה בביירות. לא רק מבצעי סיכול ממוקד וחיסולים, אלא מיטוט מבנים וזריעת הרס במרכז הכובד, מעוז השליטה והסמל הפוליטי, הצבאי והחברתי של הארגון השיעי בבירה הלבנונית. ישראל צריכה לשפד את הנהגת חיזבאללה על קרני הדילמה, האם הפעלת רחפני הנפץ מצדיקה את מחיר החרבתה של מערב ביירות.
לשם כך, על הדרג המדיני לפעול מול וושינגטון להסרת ההגבלות על תקיפות חיל האוויר בביירות. גם אם בטווח הקצר גישה זו תקשה על ממשל עאון להמשיך את המגעים המדיניים עם ישראל, היא תספק לגיטימציה לתביעותיו מארגון הטרור השיעי ומאוחר יותר הוא יוכל להיות זה שיביא את בשורת הפסקת האש ואת הצלתה של ביירות, במקומה של איראן שעדיין מקבלת את הקרדיט על כך. כך או אחרת, ישראל לא צריכה לוותר על צעדים שנחוצים לביטחון כוחותינו, רק לצורך מגעים מדיניים עם ממשל שספק אם הוא בכלל יכול לספק לה את דרישותיה הביטחוניות".
"אני מניח שכוחותינו עשו את המקסימום שיכלו לעשות בתחום הזה במסגרת הזמן ובתנאים שעמדו לרשותם. הם ראויים לכל שבח".
"ככלל אני סבור שגישתינו בכל התחומים צריכה להיות עניינית: לא יהירה, לא מתגרה וגם לא מתנצלת, אלא עניינית".
התרעות פיקוד העורף