עונת הדובדבנים בעיצומה. על העצים בוואדי "אל חאדר" בצפון רמת הגולן, בצמוד למורדות החרמון, הפירות האדומים מקשטים את העצים הירוקים, ששמו של הוואדי נגזר מהעובדה כי הוא אחד האזורים הכי פוריים לחקלאות של סוריה.
בין הטרסות של אבני הבזלת השחורות, על האדמה הוולקנית, מגדלים החקלאים המקומיים מטעים של עצי תפוח, עצי אגוז, גפנים, ועצי הדובדבן שעכשיו "הזהב האדום" מוציא את היבול. בין המטעים מסתובבים משפחות משפחות אשר קוטפים את הפרי. בכבישים של הכפר חאדר מתניידים התושבים בכלי רכב ישנים מאוד. כאלה שימי הזוהר שלהם היה משהו כמו בשנות השמונים של המאה הקודמת, וממוצא גיל כלי הרכב הוא סביב ארבעים שנה, אולי קצת יותר. חלק מבני המקום נע על אופנועים קטנים, משהו בין טוסטוס למיני אופנוע.
הכפר עצמו עובר כרגע תהליך של בניה מואצת. לא מעט אתרי בניה פזורים בנתיב הנסיעה מזרחה. בכמה צמתים בכפר נראים הסיורים של צה"ל. הלוחמים עורכים בדיקות של יושבי כלי הרכב, של המיני אופנועים. התושבים עצמם מחיכים ומניפים יד לשלום כאשר הם רואים את השיירה של כלי הרכב הצבאיים שחוצה את הכפר.
למרות שזה נראה כמו ריזורט אירופי, שהכל נינוח ומקבל פנים, אסור להתבלבל לרגע. החציה של הגדר מזרחה מהכפר מג׳דל שמס לשטח סוריה הוא מהלך צבאי המחייבת להתמגן בשכפ"ץ, קסדה. הלוחמים דורכים את כלי הנשק. השיירה מורכבת מהאמר עם מקלע מא"ג על הגג, כאשר אחד הלוחמים עומד חשוף ודרוך בצריח.
"מי שהכי חזק ופועל הכי חכם - הוא זה שמנצח"
הלוחמים של גדוד הסיור של חטיבה 6, כולם אנשי מילואים, רובם יוצאי סיירת הנח"ל, מסבירים כי הנוף והאווירה פה הם משכרים, אבל יותר הם משקרים. מתחת לפני האדמה קורים כאן דברים מטרידים. ההבנה היא שיש פה ערב רב של שונאי ישראל. הכפר חאדר הוא אומנם כפר דרוזי. לחלק מתושבי הכפר, שחלקו המערבי צמוד לגדר הגבול עם ישראל, יש בני משפחה בכפר מג׳דל שמאס ובכפרים הנוספים ברמת הגולן. אבל ההיסטוריה של הכפר היא לא בדיוק מספרת סיפור של תושבים חובבי ציון. אלא מדובר בכפר לאומני סורי בימים שבהם האב והבן אסד שלטו בסוריה.
כאשר משטר אסד קרס הבינו בצה"ל כי חייבים לכבוש את הכפר ולנוע מזרחה לתל חאדר, החלק המזרחי של מרחב החיץ אשר סומן במסגרת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה. הכניסה לעומק השטח כרוכה בנסיעה של כמעט רבע שעה של נסיעה, אולי כמה דקות יותר. מהמוצב הסורי הישן למורדות החרמון בעמק, ניתן לראות ביום ההרי את הבניינים של דמשק. העיר נמצאת היום בטווח התותחים של צה"ל.
העובדה כי מדובר בחלק המזרחי ביותר בו צה"ל נמצא, מהיר גם לאתגרים מבצעים מורכבים הכוללים הגעה לאזור של גורמים עוינים אשר בוחנים או מנסים לפעול כדי לבסס תשתיות טרור במרחב. ערב הרב של שונאי ישראל שפועלים מתחת לשטח באזור הם אנשי חיזבאללה, ג׳אהדיסטים, אנשי מליציות פרו איראניות, אנשי משטר של אל ג'וּלַאנִי שלא ברור מה טיב כוונותיו.
"השליטה שלנו בקוו סוריה היא הרבה יותר מורכבת מאשר בכל זירת לחימה בה צה"ל פועל היום. בקוו הצהוב בעזה או בלבנון האזור נקי מאוכלוסייה, ובעצם כל מי שעומד מולך שם הוא אויב ואתה יודע כיצד לפעול. פה האוכלוסיה המקומית נשארה במקומה. המטרה שלנו ככח טקטקי להימנע ממגע וחיכוך עם האוכלוסייה ולאפשר להם לנהל שגרת חיים. אבל אתה חייב להיות דרוך ומוכן לאפשרות שבתוך האכלוסיה נמצא האויב שמנסה לפגוע בך", אומר אחד המפקדים בגדוד.
מפקד אחת הפלוגות מנסה להטיב בדוגמא על המצב המורכב: "אתה מכיר ׳קאטן׳, אתה מכיר את המשחק? אתה יודע מה ההבדל בין קאטן לאסטרטגו?", אומר הקצין ומוסיף בחיוך: "באסטרטגו מתחילים שני צדדים אחד מול השני, מתחילים להתנגש - יש כחול, יש אדום. בקאטן יש מלא צבעים, מלא שחקנים, אתה אף פעם לא יודע מי איתך, ומנגד אתה צריך לעשות סדר בכל הבלגן. מי שהכי חזק ופועל הכי חכם - הוא זה שמנצח".
וחברו מוסיף: "הקו הזה לא מתעתע. יש פריחות ודרוזים שאומרים שלום כל הזמן. מצד שני, אתה כל הזמן בתודעה שבשנייה הכל מתהפך. אחרי שבוע אתה מבין את המורכבות, את הסכנות. אתה יודע איפה לשים יותר דגש, להיות יותר דרוך. אחרי שבוע אתה כן מאמין למה אתה פה, וזה לא למטרת נופש, אלא למנוע התבססות של גורמים עוינים נגד ישראל על הגדר הגבול".
בין קו התלים לבניינים של דמשק
"מכתר החרמון רואים את עומק השטח, אבל יש מגבלות בימי ערפל או מזג אוויר סוער. וגם אם אתה רואה מלמעלה, אתה צריך כוח שיהיה כאן על הקרקע בוואדי, שידע לעצור את מי שמתקרב". במוצב הסורי הישן, מעל תעלות הנ"ט שפונות לצפון ודרום מערב, ניתן לראות את הכפר מג׳דל שמס, את הישוב נמרוד, את קו התלים בצפון ומרכז הגולן. הכל פרוס לרווחה. מהצד השני רואים את הבניינים של דמשק.
"זאת המשמרת שלנו להיות כאן. כשאתה עומד כאן אתה מבין מה המשמעות שאתה מעניק לביטחון התושבים ברמת הגולן. למדנו את הלקח של 7 באוקטובר, אתה חייב להיות כאן כדי ליצור את הבטחון לישובים מעבר לגבול", אומר סא"ל ר׳. הלוחמים של הגדוד מיד לאחר פורסים צלייה שחורה מעל הכלים עם שוליים רחבים, המטרה להסתיר את הכלים כדי למנוע פגיעה של רחפנים. אין כרגע כיום נראה לעין של רחפני נפץ בגזרה, אבל ההבנה כי הלבנון מופעל איום שכזה מספיק כדי שפה יתייחסו כאילו האיום קיים גם כאן. על אחת הסוללות יושב התצפיתן שמשקיף אל על ובוחן אם יש איום אווירי.
"אנחנו על כל היום פועלים ליצור מניעה לצד השני. אנחנו מבינים שבסוריה יש הרבה פלטפורמות של ארגונים וזרמים שרוצים את רעתנו. הפעילות היא למנוע מהם להגיע. ואם הם מגיעים, למנוע מהם להתבסס. הפעולות שלנו הם סביב השעון במגוון דרכים: מסיורים, תצפיות, מעצרים, מארבים. אנחנו כאן בפעילות כל הזמן", אומר אחד הלוחמים.
מתחת לצלייה יושבים לוחמי חפ"ק המג"ד. על השולחן כוסות קפה שחור חזק, כמה ערגליות, אבל החבר'ה מעדיפים את הקינוח עשיר החלבון - את נקניקי הקאבנוס. מחציתם לא חייבים בכלל בשירות מילואים. מרביתם הם הורים לשמונה ילדים, לאחד מהם שישה ילדים. הם כבר שנים יחד, מלוכדים. בשנתיים האחרונות עשו מאות ימי מילואים.
התחילו במלחמה בלבנון, היו הראשונים שנכנסו לעומק לבנון בתמרון של חיצי הצפון. בעזה הם עשו עיצוב מחדש לרפיח ולחאן יונס. עכשיו הם כאן, בנקודה הכי מזרחית בה צה"ל נמצא. הלוחמים הצעירים מביטים בהערצה בלוחמים הוותיקים, בעלי המשפחות, שהגיעו גם הפעם למילואים. למרות הועמס הרב הם נחושים לעמוד במשימה, במקום הכי מורכב, במקום הכי משכר והכי משקר, בשיא עונת הדובדבנים.
התרעות פיקוד העורף