על פי דיווח באתר "ארם ניוז", בוושינגטון מתנהל דיון סביב הרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני בין ארצות הברית לישראל, בעקבות הכללת סעיף 219 בהצעת חוק הרשאות ההגנה הלאומית של ארצות הברית (NDAA) לשנת 2027.
לפי הדיווח, הדיון אינו עוסק רק בהיקף הסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל, אלא גם באפשרות להקים מסגרת קבועה לשיתוף פעולה צבאי, תעשייתי וטכנולוגי בין שתי המדינות. מקורות פוליטיים וצבאיים אמריקאיים שצוטטו באתר אמרו כי המחלוקת מתמקדת בהיקף הגישה והסמכויות שעשויות להינתן לחברות ולגופים ביטחוניים ישראליים בתוך המערכת התעשייתית הביטחונית האמריקאית.
הפרויקט כולל חמישה תחומי שיתוף פעולה מרכזיים: בינה מלאכותית, אבטחת סייבר, מערכות אוטונומיות, ביוטכנולוגיה, וכן מחקר, פיתוח וייצור צבאיים משותפים בתוך ארצות הברית. עוד נקבע כי ימונה נציג במשרד ההגנה האמריקאי, הפנטגון, שיתאם בין הצדדים תוכניות מחקר ופיתוח, ניסויים, ייצור ואינטגרציה תעשייתית.
לפי הדיווח, החששות שהעלו גורמים אמריקאיים נוגעים בין היתר לאפשרות שחברות ישראליות יקבלו יתרון בתוכניות פיתוח וייצור ביטחוניות בארצות הברית, על חשבון חברות אמריקאיות. בנוסף, הועלו שאלות בנוגע להעברת נתונים טכניים, מסמכים וטכנולוגיות בין הצדדים, ולגבולות ההגנה על מידע ריבוני אמריקאי.
מקור פוליטי אמריקאי בכיר, המקורב לגורמים בוועד הלאומי הרפובליקני, אמר ל"ארם ניוז" כי מגזר התעשיות הביטחוניות הוא אחד התחומים הרגישים ביותר בביטחון הלאומי של ארצות הברית. לדבריו, שילוב עמוק יותר בין התעשיות הביטחוניות של שתי המדינות עשוי לעורר שאלות ביטחוניות וכלכליות, בעיקר סביב הגישה של חברות זרות לתוכניות אמריקאיות רגישות.
בדיווח צוין כי מזכר ההבנות הביטחוני הקיים בין ארצות הברית לישראל עומד על 38 מיליארד דולר לעשר שנים, עם מימון שנתי ממוצע של 3.8 מיליארד דולר, והוא כולל בין היתר תוכניות לפיתוח מערכות הגנה מפני טילים וטכנולוגיות להתמודדות עם מנהרות ורחפנים עד 2029.
עם זאת, לפי המקורות שצוטטו ב"ארם ניוז", סעיף 219 אינו מוסיף רק מימון ישיר, אלא מבקש להקים מבנה קבוע לשילוב תעשייתי וצבאי בין המדינות. בכך, נטען בדיווח, הוא שונה מתוכניות הסיוע הביטחוניות המסורתיות שהתקיימו עד כה.
התרעות פיקוד העורף