האסון של פלד, בתוך שאר תושבי מדינת ישראל ואלופיה, הגיח במלוא העוצמה ב-7 באוקטובר. מבחינת אלוף פיקוד הצפון לשעבר ומי שהיה שר בממשלת נתניהו, האסון נמשך עד היום במערכה מול חיזבאללה ואיראן, וחרף הפסקת האש. דווקא הוא, שמגלם את הסיפור הציוני המזוקק כילד ששרד את השואה בזהות נוצרית בכנסייה, ובעלותו לישראל החליף את חוסר האונים בדרגות אלוף ובתת-מקלע; דווקא הוא, שחתום במעבר מניצול למפקד על החוזה הבלתי כתוב של המדינה עם אזרחיה - נאלץ לגלות שבמרחק בין יערות המסתור מהנאצים לשדות המפויחים בעוטף ב-7 באוקטובר, החוזה הזה נפרץ. "גידלתי את הילדים והנכדים שלי עם האמירה 'לעולם לא עוד', כי בניגוד לשואה, יש לנו מדינה ויש לנו צבא", הוא אומר בצער. "והנה קרה לנו פה דבר נורא, שחטו אותנו בארץ ישראל, ואת זה אני אומר למרות שאני מאוד משתדל לא להשוות שום דבר לשואה, כי היא באמת הייתה אירוע בלתי נתפס".
"כשלחמנו בעזה, באכזריות, כאריות וכנמרים, לא הייתה לנו היכולת להילחם בו-זמנית גם בחיזבאללה. ואני שואל למה מדינה עם שלושה מיליון יכלה ומדינה עם עשרה מיליון לא יכלה, והתשובה היא כי סגרו חצי מהצבא, כי חשבו שכבר אין בו צורך. כי הצבא כשל במשימתו ולא היה שם. אלו שהקטינו אותו לא הבינו שהמדינה היא עיגול, מה שמקיף אותה זה הצבא. הוא מאפשר לנו לבנות בתים, להשקיע במדע, בחינוך, הוא מגן עלינו ונותן לנו את האפשרות גם להתקוטט ואם הוא לא יהיה מספיק גדול וחזק, לא נוכל לריב אפילו כי לא נהיה פה".
פלד נולד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה בבלגיה. הוריו הפקידו אותו בידי משפחה נוצרית שהחביאה אותו בכפר. אביו נרצח באושוויץ, אמו שרדה, ובתום המלחמה עלו ארצה. פלד גדל והתחנך בקיבוץ נגבה, התגייס לחיל השריון וטיפס לאורך 30 שנה עד לדרגת אלוף. הוא פיקד על פלוגת טנקים במלחמת ששת הימים, על גדוד שריון בקרבות הבלימה הקשים בסיני בסוף מלחמת יום הכיפורים, ועל אוגדה במלחמת לבנון הראשונה. בין השנים 86' ועד 91' היה מפקד פיקוד הצפון, ובמהלכן עיצב את תפיסת ההגנה מול חיזבאללה וזכה להערכה עצומה על מנהיגותו הפיקודית והחזיתית.
"כשהייתי אלוף בצפון, שנאתי אלופים במילואים שנותנים לי עצות בתקשורת מה לעשות ומה לא לעשות", הוא אומר היום. "ולכן אני ממעט להופיע בתקשורת ואומר את דעתי במשורה ובשורה אחת: צה"ל צריך לתת ביטחון לתושבי הצפון, נקודה".
פלד מתייחס גם למצב הנפיץ בדרום ולעובדה שאף שישראל נלחמת בעזה תקופה ממושכת, שאלת היום שאחרי עדיין נותרה פתוחה. האם צה"ל צריך להישאר ברצועה במתכונת של ממשל צבאי זמני כדי למנוע את שיקום חמאס, אני שואלת אותו, או שזו מלכודת דבש שתשחק את הצבא? "אני חושב שצריך להגיע למצב שצה"ל יישב לא על הגבול אלא קצת פנימה", הוא משיב. "קוראים לזה פרימטר. מילה יפה, מכובסת, שהמשמעות האמיתית שלה היא מרחב מוות בין תושבי עזה לבין התושבים שלנו, מקום שאף אחד לא זז בו ואף אחד לא חי בו".
התרעות פיקוד העורף