פצצות כבדות מסודרות על מתקני עבודה מוגבהים וממתינות לעבודת ה"ייצור" שלהן - הפיכתן לאמצעי לחימה עוצמתי, מדויק וקטלני. מאחוריהן ניצבת שורה של "זנבות" הממתינים להרכבה על הפצצות. זהו הרכיב שישלים את תהליך הייצור לקראת הטענתן על מטוסי הקרב F-15 ו־F-16 בבסיס רמון שבנגב.
ה"מוח" של הפצצה נמצא בזנב שלה. תכנותו נעשה בהתאם להזמנת הטייסות, והאנטנה המורכבת עליו מאפשרת שליטה מרחוק, לרבות שליטה של הטייס. רס"ן ר' מפקד על צוותי עבודה רבים, שתפקידם להכין את כלל המרכיבים הנדרשים כדי להביא כל פצצה אל היעד שנקבע לה.
"לכל פצצה יש כתובת", הוא מסביר. "יש שרשרת פעולות - 'דטרמינציה' - שנועדה להבטיח שהיא תפעל במטרה. יש צוות זנבות, צוות הידוק וצוותים נוספים. אנחנו מקבלים מהטייסות רשימת דרישות בהתאם למשימות שלהן ומביאים את החימוש המוכן עד לדת"ק שבו חונים המטוסים".
לדבריו, כאשר פצצה אינה פועלת כפי שתוכנן, מתנהל בחיל האוויר תחקיר מעמיק כדי להבין מה השתבש ולהפיק לקחים. "אנחנו יודעים כשזה קורה. לפצצה יש יכולת שידור, והטייס רואה כל פצצה ואת מה שהיא עושה".
"לא חשבנו שנילחם כל כך הרבה"
הפצצות מגיעות כערכות להרכבה. מלבד הזנב, ניתן להרכיב עליהן סוגים שונים של ראשי קרב וכן שני סוגים של מרעומים: מכני ואינטגרלי. ההבדל ביניהם נעוץ באופן הפעלתם, שנקבע בהתאם למטרה. אפשר לכוון את המרעום כך שיפעל ברגע הפגיעה במטרה, או כך שהפצצה תחדור אליה ורק לאחר מכן תתפוצץ בעומק. "אנחנו אחראים לכל החימוש הנמצא בטייסת, כולל פגזים למטוסים, חימוש למסוקים וכל מה שנדרש", אומר רס"ן ר'.
יותר מאלף ימים נמשכה הלחימה בכמה זירות שונות. האחריות להביא את החימוש המתאים במדויק אל המטרות הוטלה על מחלקות החימוש בטייסות. "לא חשבנו שתהיה מלחמה ארוכה כל כך", אומר רס"ן ר'. "במהלכה ביצענו שינויים והתאמות למשימות ממש תוך כדי תנועה. לא חשבנו שנילחם זמן רב כל כך. נדרשנו להתאים את החימוש למשימה, ובמקביל לוודא שכל מטוס שמגיע שלוש פעמים לאיראן מקבל את מלוא מעטפת התחזוקה הדרושה לו".
לדבריו, מדובר במנעד רחב של פעולות: חימוש בפצצות, טיפול במערכות האוויוניקה, במנועים, במבנה המטוס, במערכות החשמל ובמערכות נוספות. "מה שאפשר לנו לעשות זאת הן שנים שבהן יצקנו את היסודות של המערך הטכני והכנו אותו ליום פקודה", הוא אומר. "כאן אנחנו נשענים על עובדים וטכנאים ותיקים ומנוסים, שתכננו ובנו את המערך הזה".
על האפשרות של תקיפה באיראן דובר כבר משנת 2003, ואף קודם לכן. "לפקודת המשימה היו לאורך השנים שמות רבים, אבל המטרה נשארה זהה", הוא אומר.
לוח הזמנים נוקשה ותובעני
אנשי המערך הטכני יודעים כי מטוס ששב ממשימה חייב לחזור לכשירות מבצעית במהירות. הם מקפידים על כך מאוד, ולוח הזמנים המחייב נוקשה ותובעני. "מטוס ששב ממשימה סטנדרטית צריך לחזור לכשירות מלאה, כולל חימוש, בתוך 45 דקות", מסביר רס"ן ר'. "כאשר מדובר במשימה במעטפת רחוקה, הזמן מתארך מעט, אבל זו המגמה. הדבר תלוי בתנאי הפעולה, במשימות שעל המטוס לבצע, בסוגי החימוש ובבדיקות שצריך לערוך בו".
בהתאם למשימות המוטלות על אנשי החימוש, הרעש במפעל הייצור רב. צוותים בסרבלים כחולים, שעל גבם כתובת המציינת את שיוכם, עוברים מפצצה לפצצה כשמברגות בידיהם. הם מרכיבים את הזנבות, מהדקים את הברגים ומכיילים את "מוח" הפצצה בהתאם למשימה שאליה אמור המטוס להביא אותה. לכל פצצה, כאמור, יש כתובת.
גם בדת"ק עובדים טכנאיות וטכנאים בסרבלים. מרגע שהמטוס נעצר, הצוות מסתער עליו ומתחיל בפעולות הנדרשות להחזרתו לכשירות. "בעבר אנשי גף נשמ"ת היו מספקים לנו את החימושים, ואנחנו היינו מרכיבים אותם כאן על כלי הטיס", מסביר סגן ר', קצין החימוש בטייסת 119, את השינוי בשיטת העבודה. גם הוא נושא את האות ר', והוא קרוב משפחתו הצעיר של ראש תחום החימוש בכנף 25. השניים אף נושאים את אותו שם משפחה.
"הייתי מנהל את הכמויות ומתכנן את הבאת פריטי החימוש ואת הטיסות", הוא מספר. "היום אני מזמין את החימוש בהתאם למשימות, והוא מגיע על גבי עגלות ייעודיות עד למטוס. זהו שינוי משמעותי שביצענו במהלך הלחימה". אנשי הצוות יודעים לבצע את הפעולות הנדרשות למטוסים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. גודל הצוותים משתנה בהתאם לצורך: הם מתוגברים בעת הצורך ומצומצמים כאשר הדבר מתאפשר.
מפעל הפצצות של חיל האוויר
סגן ר' נכנס לתפקידו בתחילת הלחימה באיראן. קודם לכן השלים תואר ראשון בניהול מערכות מידע. בדת"ק מספרים בגאווה כי יותר ממחצית הטכנאים הן נשים, וכי בבסיס פועלים בימים אלה להקמת דת"ק חרדי. הטייס הוא בעל הסמכות המרכזי בכל הנוגע להתנהגות המטוס במהלך הטיסה. עם יציאת צוות האוויר מתא הטייס והגעתו לדת"ק, שולף הטייס מחשב לוח המותקן במקום. בהתאם להיכרותו עם ביצועי המטוס, הוא מזין בטבלה ייעודית כל תקלה שזיהה במהלך הטיסה.
במקביל פועלים הצוותים לחמש את המטוס מחדש, לחבר אליו צינור לתדלוק, לבדוק את מצבו המכני ולתקן את התקלות שעליהן דיווח הטייס. כל המשימות האלה נדחסות לפרק הזמן שהוקצב לאנשי הצוות כדי להשיב את כלי הטיס לכשירות מבצעית.
"יש לנו מענה למרבית התקלות", אומר רס"ן ר'. "כאשר מזהים תופעה חדשה שאנחנו מכירים פחות, מגיעים גורמי מקצוע נוספים ומבצעים את הפעולות הדרושות כדי לתקן אותה. צריך להבין: האחריות שלנו היא שכל מטוס שממריא גם ינחת בשלום".
בחדר העבודה שלו בבסיס ניצב אקווריום דגים. השקט שבו עומד בניגוד מוחלט לרעש כלי העבודה של הצוותים במפעל החימוש שעליו הוא מופקד. "יש תקלות קריטיות, ואנחנו צריכים לוודא שהן לא יתרחשו", הוא אומר. "לכן אנחנו מבצעים שעות רבות מאוד של תחזוקה. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו תקלה כזאת מתרחשת באוויר. יש לנו אחריות לחיי אדם. אנחנו צריכים לוודא שהטייס יקבל מטוס שמיש ככל האפשר עבור מכונת המלחמה הזאת".
רס"ן ר' משתתף לא פעם בדיונים טקטיים לפני סגירת מעגל על מטרה שסומנה. "אני יודע יותר מאחרים מה מתאים", הוא אומר. "מתייעצים איתנו לגבי סוג החימוש שכדאי לתכנן לכל מטרה. אנחנו יודעים לייצר את מה שמבקשים מאיתנו, וגם לאחר שתכננו והכנו את החימוש, עשויות להגיע דרישות והתאמות תוך כדי תנועה. הכול תלוי במטרה".
שורות הפצצות במפעל החימוש כבדות למדי. כל אחת מהן שוקלת בערך טונה, ולכן אי אפשר להרים אותן בידיים. לשם כך נעשה שימוש בטרקטור המצויד בזרועות מלגזה. לאחר הכנת הפצצה היא מונחת על עגלה ייעודית ומועברת לתלייה על כני המטוס.
הטרקטור מוביל את העגלה הטעונה אל הדת"ק - דיר תת־קרקעי - ושם היא נפרקת. לאחר מכן מועברת הפצצה להרכבה על מתקני המטוס. העבודה על כל פצצה, מהתקנת הזנב ועד לחיבורה למתקני המטוס, למעט הובלתה, נעשית בידיים. בחיל האוויר כבר בוחנים מערכות רובוטיות שיוכלו לבצע חלק מפעולות ההרכבה. הניסוי במערכות אלה מתקיים בשלב זה בבסיס אחד במרכז הארץ. לאחר שיושלם, ואם יוכח כי המערכות יעילות ומתאימות, הן יועברו לשימוש גם בבסיסים אחרים.
הפעלת המערכות 24 שעות ביממה, לאורך כל השנה, מחייבת הימצאות של כוח אדם מיומן במפעלי הרכבת הפצצות, בדת"קים ובכל המקומות שבהם מטופלים המטוסים והציוד. בשל כך, מערך המילואים של היחידות השונות עומד מוכן להצטרף, ככל שיידרש, אל הצוותים המפעילים את המתקנים.
התרעות פיקוד העורף