"זה סוגר את התפילות שהתפללנו שיהודה יחזור, או לפחות להביא אותו לקבר ישראל. זה בהחלט סוגר איזושהי נקודה, אבל גם מעורר את הזכרונות של יהודה", סיפר הרב. "החוויה צרובה בי, בהחלט".
כץ ויגודה הכירו בישיבת כרם ביבנה, שם למדו יחד, ומאוחר יותר התגייסו השניים במסלול הסדר לחיל השריון. "יהודה כץ היה דמות מיוחדת בישיבה, וכל מי שתשאל יגיד את זה. יש פה את המזוג שבמיטב: הוא היה מתמיד גדול ובעל ידע, ויחד עם זה - אדם חברותי ונעים. המיטב במיטב, בהחלט תלמיד חכם לאין שיעור", נזכר הרב בגעוגוע.
מלחמת לבנון הראשונה תפסה אותם בני 22 עד 23. "זו היה שכבת הגיל שהיינו בה, היינו בשנה החמישית בישיבה, תוך כדי שילוב של השירות הצבאי שלנו בטנקים נחשבנו למעשה לחיילים בגדוד מילואים, למרות שהיינו עדיין היינו בתוך הישיבה", אמר.
"היה ברור שלקראת בוקר מצבנו יהיה בכי רע"
בהמשך סיפר הרב יגודה על מאורעות הקרב הקשה ביוני 1982. "נסענו בציר בטור אחד ארוך כדי להגיע לכביש בירות-דמשק על יסוד הידע שהיה לגדוד שכנראה השטח נקי מסורים, מה שלא ביב נכון", אמר. "הציר נמצא בין שתי גבעות מימין ומשמאל, ואנחנו היינו בשטח השמדה. נלחמנו במשך הלילה, והיה ברור שלקראת בוקר מצבנו יהיה בכי רע".
"לקראת הבוקר נפגע הטנק של יהודה. אני שומע את הבום ואת את המכה הזאת, זה לא היה רחוק מאיתנו. הנהג שלי ראה בפריסקופ שלו את הטנק נפגע וראה את הטען שלו עף מהטנק", המשיך לספר. "הטען קם, המשיך לרוץ והסתפח לאחד הכלים האחרים. הוא נפצע בקרב, אבל יצא בחיים". לדבריו של הרב, "היינו גם בתוך סיטואציות של קרבות על פנים אל פנים ממש. היה איזה סורי שעלה על הטנק ונאבקנו בו".
התרעות פיקוד העורף