צריך לזכור שבאותם ימים צה"ל ופיקוד הצפון בפרט עסקו ביום יום בלחימה ברצועת הביטחון בלבנון. הלחימה העסיקה את צה"ל בשל מספר הנפגעים מבין חיילי צה"ל, וגם ריבוי הפעילות המבצעית שנדרש מצה"ל. אלוף גבי אשכנזי נהג לומר כי הניח את התמונה של הרמטכ"ל הסורי מול עיניו כדי שהוא לא יתבלבל לרגע מה האיום האמיתי שמולו הוא מתמודד, ושהוא תמיד צריך לחשוב מה עובר בין שתי אוזניו של הרמטכ"ל הסורי. איזו הפתעה הוא מכין בכל זמן נתון. הקשב המודיעיני והמבצעי של פיקוד צפון היה ברור באותם ימים.
העיוורון אחז בכולם, מראש הממשלה בנימין נתניהו דרך שר הביטחון והממשלה, המשיך למל"ל, לצה"ל, לשב"כ ולמוסד. ספק אם מי מראשי הארגונים תלה בלשכתו מול עיניו את התמונה של יחיא סינוואר. מי מהם שהבין שהאיש הוא האיום הוא סכנה לקיומה של מדינת ישראל. כולם כולל כולם לא אתגרו את עצמם. כולם לא חשבו לצאת מקו המחשבה של המערכת. האם זה קרה בגלל לחץ מלמעלה מראש הממשלה? או בגלל רשלנות של דרגי השטח מלמטה - שלא זיהו את הכוונות?
הניסיון של ראש הממשלה להוביל קמפיין כי "לא העירו אותו בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר" הוא לא יותר מספין זול. לדעת בעלי תפקידים במערכת הביטחון, היקף המידע ולוח הזמנים הדחוק לנוכח התגלגלות האירועים לא היו משנים את תוצאות המתקפה, וגם לא את ההיערכות של צה"ל כדי לשבש את המתקפה. ועדת חקירה ממלכתית אמורה לחשוף את הדברים. בינתיים כמעט שלוש שנים אחרי הטבח הגדול של שבעה באוקטובר יש מי שמעדיף לא לחקור את העובדה שכולם נרדמו בשמירה.
טבח שבעה באוקטובר הוא כישלון מקצועי שלו אבות ואימהות רבים. הרי אם היו מעלים מראש שבוע או אף בתחילת תקופת החגים עוד שני גדודים, עוד פלוגת טנקים - היינו היום במקום אחר לגמרי. אם היו מבצעים סיכולים ממוקדים זה היה עוקר את היכולות לתקיפה. אם היו מחשבים את כמויות הבטון והברזל לבנייה שהוכנסו לעזה לצד צי טנדרי הטיוטות הלבנות - היה נמנע מחמאס לבנות את צבא הטרור מאה מטרים מבתי הילדים של ניר עוז, כיסופים וכפר עזה.
טבח שבעה באוקטובר התרחש על ישראל לפני שלוש שנים. עכשיו חשוב לשאול אם במערכת הבטחון תלו את התמונות הרלוונטיות של מי שמאתגר את ביטחון ישראל, ואם פרסו מספיק כוחות שייתנו מענה גם אם שכחו להעיר את ראש הממשלה בזמן.
התרעות פיקוד העורף