שנתיים חלפו מאז שישראל זעזעה את לבנון, את חיזבאללה ואת העולם הערבי כולו. ב-27 בספטמבר 2024 חסן נסראללה עשה בחירה אחת אחרונה. היו לו, לפי מי שהכירו היטב את שגרת חייו ואת מערך המיגון שסביבו, מקומות בטוחים יותר להגיע אליהם באותו יום. ובכל זאת הוא ירד למתחם התת-קרקעי בדאחייה, מתחת לבניין מגורים רב-קומות.
אבל כדי להבין למה שנתיים אחרי חיסולו הארגון עדיין מתקשה להתייצב, צריך לחזור לא רק לבונקר שבו הסתיימו חייו של נסראללה - אלא לחודשים שבהם ישראל פירקה סביבו, כמעט שכבה אחר שכבה, את המערכת שעליה נשען.
קודם לקחו לו את העיניים
בשלב מסוים, כך סיפר אחד מאנשי הדת, רחפנים ישראליים שחגו מעל יחידות חיזבאללה ידעו עליהן יותר מהמפקדים החדשים שמונו לפקד עליהן. האובדן המצטבר חלחל גם אל חדרי המבצעים. מקורות לבנוניים תיארו כאוס, החלטות מאולתרות ותחושה שהארגון פועל מתוך בהלה וחשדנות במקום מתוך שרשרת פיקוד מסודרת.
הוא בחר בהגנה. אלא שההגנה הזאת הלכה ונסגרה עליו.
"נסראללה כבר לא היה אותו נסראללה"
לדבריו, אחת הטעויות של האנשים סביב נסראללה הייתה שהראו לו את התמונות. הוא ראה את הפציעות, שמע את מספר הנפגעים, והתקשה לשאת את המראות. "הוא הפך לאדם אחר", סיפר ספא. לדבריו, נסראללה הפסיק כמעט לחלוטין לאכול. במשך כ-24 שעות שתה בעיקר מים. "מבחינתו, זה היה סוף העולם", אמר. "צריך להיות מציאותיים: זו הייתה חדירה מודיעינית, והיא נרשמת לזכות ישראל. אנחנו מודים בזה".
ספא שמע את השינוי גם בשיחה האישית. נסראללה לא התקשר כדי לקבל ממנו עדכון. הוא כבר ידע מה קורה. הוא התקשר דווקא כדי להרגיע אותו. אמרתי לו: "העיקר שאתה תחזיק מעמד". נסראללה השיב: "אלוהים מנחם אותי". "מאותו רגע", אמר ספא, "נסראללה כבר לא היה אותו נסראללה".
האיש שלא באמת חי כל השנים בבונקר
בישראל התקבע מאז מלחמת לבנון השנייה דימוי כמעט מיתי: נסראללה חי מתחת לאדמה, מתחבא בבונקר, חושש להיחשף ומנהל את הארגון מתוך מרחב תת-קרקעי. אל"מ (במיל') ס' מספר שהמציאות הייתה מורכבת בהרבה. "ליווינו את נסראללה הרבה מאוד זמן", הוא אומר. "הכרנו את הדירות שלו, את הבית של אשתו, את מקומות החירום ואת המקומות שבהם הוא הסתתר".
לדבריו, היו תקופות שבהן נסראללה כלל לא חי מתחת לאדמה. לעיתים הוא שהה בפנטהאוז בקומה השמינית של בניין מגורים בדאחייה, כשבמקום הותקנה עבורו מעלית מיוחדת שאפשרה לו לעבור במהירות למרחב מוגן. "הוא אולי חי בבונקר מבחינה רעיונית", אומר ס', "אבל מעשית הוא לא היה כל הזמן מתחת לאדמה".
מבחינת מי שתכננו את חיסולו, לדבריו, זה לא שינה הרבה. "בכל בונקר שאליו הוא היה נכנס, היינו הורגים אותו. היו לנו תוכניות תקיפה רלוונטיות לכל מבנה ולכל בונקר". דווקא ביום שבו חוסל, טוען הקצין, עמדו בפניו אפשרויות ממוגנות יותר. ובכל זאת, הוא בחר להגיע למתחם שבו הסתיים הסיפור.
לא רק לפגוע - גם למנוע חילוץ
התקיפה עצמה נמשכה שניות. התכנון סביבה נמשך הרבה יותר. ס' מספר כי עוד לפני המבצע ביקש להבין כמה זמן יידרש לכוח חילוץ מקצועי להגיע ללכודים בזירת הרס כזו. הוא שאל את מפקד יחידת החילוץ של פיקוד העורף וקיבל תשובה: כשש שעות. מכאן, לדבריו, נגזרה החלטה נוספת.
ופיק ספא סיפר כי בפעם האחרונה שבה ראה את נסראללה, מנהיג חיזבאללה עדיין האמין שישראל לא תצליח להגיע אליו. באותה נשימה, הוא כבר הבין שהנהגת הארגון עצמה הפכה ליעד. הוא האמין שישראל לא תפתח במלחמה רחבה בשל מה שהיא יודעת על יכולותיו של חיזבאללה. הוא האמין שההרתעה עדיין קיימת.
ביום שאחרי החיסול, סיפר איש הדת הלבנוני שהתראיין ל"א-שרק אל-אווסט", לקח לתומכי חיזבאללה זמן להתאושש מההלם. וכשהם התאוששו, הם שאלו: "מי איכזב את מי - הארגון או איראן?"
יורש אחד חוסל, השני קיבל ארגון אחר
ואז נפל גם רכס עלי טאהר
בשבועות האחרונים נוספה לחיזבאללה מכה נוספת: רכס עלי טאהר. מדובר במערך אסטרטגי של כוח "באדר", שנבנה במשך כשני עשורים ונועד לשמש מרחב הגנה והתקפה משמעותי. מערך המנהרות במקום, שהיה אמור להעניק לחיזבאללה יתרון צבאי משמעותי, נפל לידי צה"ל והושמד בידי לוחמי ההנדסה הקרבית.
זו הייתה עוד חתיכה שנגרעה ממערך שבמשך שנים נתפס כחלק מהעומק האסטרטגי של הארגון. אבל הפגיעה היום כבר אינה רק צבאית. חיזבאללה נמצא בתקופה שבה גם המעטפת המדינית שסביבו נחלשת.
התוצאה היא ארגון שמוצא את עצמו חלש יותר צבאית, חשוף יותר מודיעינית, לחוץ יותר בזירה הפוליטית ופחות בטוח בגב האיראני שהיה במשך שנים כמעט מובן מאליו. זו גם הסיבה שבישראל מעריכים כי חיזבאללה אינו מעוניין כרגע להסתכן במלחמה כוללת.
התרעות פיקוד העורף