גלנט ציין כי הדרג המדיני קיבל אזהרות והתרעות ישירות ממצרים ומאיחוד האמירויות טרם המתקפה אולם הוא ציין כי שמע זאת מהתקשורת. גלנט הגדיר את אי-העברת המידע הזה למערכת הביטחון, אם אכן קרה, כ"ליקוי חמור מאוד בהערכת המצב הכוללת". נתניהו הוא לא ג׳נטלמן. הוא רק עסקן פוליטי.
הנסיון עכשיו לשכתב את ההיסטוריה תוך התמקדות באישיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו היא לא רלוונטית. בבית ספר לניהול כמו גם בבה״ד 1 בית הספר לקצינים של צה״ל לומדים שורה של כללים לניהול ופיקוד. הדבר הבסיסי הוא לבחון כל הזמן כי המשימות שיורדות למטה מבוצעות. קוראים לזה במילה אחת: בקרה.
ראש הממשלה ולא משנה מי הוא מהצד הימני או השמאלי של המפה הפוליטית. מחויב רק לדבר אחד: בטחון ישראל. ראש ממשלה מקצוען חייב לרדת לפרטים. במיוחד ערב החגים. הוא מחוייב להגיע לכל אחת מגזרות הלחימה: עזה, איו״ש, לבנון, גבול מזרחי, סוריה. לשאול שאלות את דרגי השטח לחוש את המצב ורק אז לקבל החלטות. נכון זה קשה, זה לא זוהר, אפילו אפרורי.
לפני ראש השנה סיפר יו״ר התעשייה האווירית בועז לוי. האיש שהציל את מדינת ישראל יותר מפעם אחת. האיש בין מפתחי טיל החץ ומערכות אחרות סיפר בשיחה עם מעריב על המציאות הבטחונית של 7 באוקטובר 2023 ״אני נמצא בבית, חג, סוכות, שמחת תורה. שבוע אחרי שחזרתי מגרמניה, מהחתימה על חץ 3 ביחד עם שר הביטחון. אנחנו חוזרים, כולנו באופוריה, ואף אחד לא מדמיין שנקום לאותה שבת. בשעה 6:30 בבוקר כבר החל לקבל שיחות מחברים בעוטף. "הם מספרים לי שיש מחבלים שמסתובבים ויורים, ואנחנו לא כל כך מבינים מה קורה".
הוא החל לאסוף מידע מגורמים במערכת הביטחון ומעובדי החברה, אני מבין מהר מאוד שזו לא מערכה שידענו כמוה בעבר. בשעה 8:30 כבר התקיימה ישיבת הנהלה טלפונית ראשונה, שבה השתתפו הסמנכ"לים וועד העובדים. כשעה וחצי לאחר מכן, לדבריו, התעשייה האווירית כבר נפתחה לעבודה. ביזרנו את האנשים בין הבסיסים, התחלנו לבדוק מה המלאים שיש, מה הבסיסים צריכים, ותמכנו בכל מה שצה"ל היה צריך באותו יום.
הכמויות היו בהתאם לתוכנית לחימה שהייתה מוגדרת בצה"ל, אבל פה צרכו יותר כבר ביום הראשון, ולכן היה ברור שצריך לייצר יותר. קווי הייצור של התעשייה האווירית נבנו מלכתחילה לפי דרישות שהוגדרו בחיל האוויר, בזרוע היבשה ובחיל הים. עם פרוץ המלחמה נדרש שינוי חד בקצב.
הבאנו מהזרועות מה כל אחד צריך ובנינו תוכנית להרחבת קווי הייצור שלנו ברור לחלוטין שזו לא תוכנית רגילה. זו לא תוכנית שאתה יכול לעשות אותה מהיום למחר. התפוקה. כאן באה המציאות הישראלית. היצירתיות. היכולת, הייתי מגדיר את זה אפילו כחוצפה ישראלית, ללכת לקנות בהום דיפו כזה או אחר כל מיני כלים, כל מיני מרכיבים, ולהקים קווים מאולתרים".
הקושי לא היה רק בתוך התעשייה האווירית. קבלני משנה קטנים נפגעו מגיוס עובדים למילואים והתקשו לעמוד בביקוש, בעוד שבחו"ל היה קשה להסביר לספקים את קצב ההסלמה ואת הצורך להגדיל באופן מיידי את האספקה. זה לא לקח אפס זמן, זה לקח כמה ימים״. כלומר גם כאן ברור כי ישראל הגדולה נמצאה עם המכנס למטה. עם מלאים חסרים עם תוכניות עבודה לשעת חרום חסרים, עם מערך שלם שנדרש לעבור משגרה לחרום. בזכות אנשים כמו בועז לוי ודומים לו ניצלה המדינה.
השבוע התפרסם סיפורו של יו״ר נתיבי אילון שעל פי החשד זייף את קורות החיים שלו ומונה בשל היותו מקורב למפלגת השלטון לתפקיד הרם. התחקיר העיתונאי של יוסי מזרחי בחדשות 12 חשף את הריקבון. מה שהוביל לסילוקו של היו״ר מהתפקיד באופן מידי ולפתיחת חקירת משטרה. העניין הוא שהריקבון מהסוג הזה ודומה לו פשט בחלקים נרחבים במגזר הציבורי. די להסתכל על הכאוס בנתב״ג, בתחבורה הציבורית, בהתנהלות הבעייתית של המשטרה. וכן גם בצה״ל מתחילים לצוץ הניצנים של התנהלות בעייתית של בעלי תפקידים.
ראש הממשלה עסוק בלשפץ את הנרטיב באשר לאחריותו לכישלון, למחדל הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל מאז הקמתה. אבל זה באמת לא משנה הרבה . הוא היה ראש הממשלה ולו האחריות הכוללת. היה מצופה שלאחר האסון הנורא גם עם החליט לאחוז בקרני המזבח לפחות שיעשה זאת במקביל לניקוי הריקבון שאוחז בגופי השלטון או לכל הפחות שיתקן את הדרוש תיקון וחיזוק של הצבא ומערכת הביטחון. לא בטוח אם במערכה הבאה עם חנויות אופיס דיפו יהיו פתוחות כדי למכור כלי עבודה לתעשיות הביטחוניות.
התרעות פיקוד העורף