העניין הוא שרס"ל ע' הוא הלוחם השני בחיל הים שהצליח לשחזר את ההפלגה המיוחדת שביצע אביו, סא"ל במיל' י'. כ-30 שנים קודם היה האב חלק מהלוחמים שהביאו לישראל את הצוללת אח"י לוויתן מסדרת דולפין, שנבנתה במספנה בגרמניה. עכשיו היה זה רס"ל ע' שהביא, יחד עם חבריו הלוחמים, את הצוללת אח"י דרקון.
"התחלתי את השירות המבצעי בצוללות באח"י גל. זאת הייתה אחת מהצוללות הישנות. הצוללת שהפלגתי בה נמצאת במוזיאון כרגע", אומר האב בחיוך. הצוללת גל עומדת בתצוגה במוזיאון חיל הים בכניסה לעיר חיפה, לצד הגשר של הצוללת דקר, שטבעה בדרכה ממספנות בבריטניה לחיפה.
סא"ל י' היה בצוות שקלט את צוללות הדולפין שנבנו בגרמניה והחלו להיקלט בחיל הים לפני כשלושים שנים. "הפלגתי באח"י לוויתן בדרך ארצה. הייתי בתפקיד שם. התחלתי בתור צוללן, והייתי שם בתפקיד בקרה. לאחר מכן רציתי לצאת לקורס קצינים. במקום זה עשיתי קורס חובלים, המשכתי בשירות וסיימתי כסא"ל. עשיתי כמה תפקידים בחיל הים ומחוץ לחיל הים בתור סא"ל. התפקיד האחרון שלי היה בבניית בסיס הצוללות החדש בחיפה", אומר האב, שמספר בגאווה כי פרויקט מעגן הצוללות בחיפה הוא פרויקט ביטחוני ייחודי: "זה פרויקט שממש הגדיל את השטח של מדינת ישראל. אנחנו תמיד אומרים שהתחלנו מרציף עץ, ועכשיו יש תאי עגינה ובסיס שלם".
אין כמו סא"ל י' לקבוע אם הדרקון הביאה לקפיצת יכולות משמעותית לחיל הים ביחס לצוללות מדגם דולפין. "כן, גם בטכנולוגיה וגם ביכולות. ליוויתי את ההתפתחות הזאת, ויש קפיצה ענקית כל פעם ביכולות המבצעיות, גם מעבר למערכתיות, וזה מדהים לראות את הדבר הזה מתפתח", אומר האב.
"למה הגודל של הצוללת כל כך חשוב?" נשאלים השניים. "האנשים והצוללנים הם הדבר החשוב בצוללת. יש לנו אמרה שאופיינית לשייטת שלנו, שאומרת שכאן האדם קובע. לא משנה כמה מתקדמת הטכנולוגיה, כאן ההחלטות הן שמשנות. בביה"ס לצוללות תלויה האמרה הזו. זה נכון כמובן גם למקומות אחרים, כמו השריון והטיס, אבל הגודל הוא לאו דווקא כדי לאפשר יותר מקום לחיילים, אלא על מנת לאפשר יותר מבצעיות ויכולות מתקדמות יותר", אומר סא"ל במיל' י'.
הוא מספר כי נשלח לגרמניה עם המשפחה כדי לקלוט את הצוללת החדשה. "היינו שם לא מעט זמן, משלחת שקלטה את הצוללות החדשות. אפילו נולדו לא מעט ילדים בגרמניה של החבר'ה מהצוות… למדנו את המערכות והשפענו עליהן. אלה היו קורסים שעשינו כדי ללמוד את המערכות ולהכירן לעומק. זה חלק מתפיסה ישראלית שאומרת שאנחנו מעורבים גם בפיתוח המערכות ולא רק בהפעלה. אני הצלחתי, כמו הבן שלי, לצאת בטיסה מישראל ולחזור בצוללת".
"אבא שלי הביא את הלוויתן, ואני שירתתי על הדולפין"
השאלה הנפוצה שכל צוללן נשאל היא איך זה להפליג בצוללת. לי' ולע' יש תשובה ברורה: "זה מרתק", הם אומרים ומספרים על המסע מגרמניה לחיפה. "המילה שאני יכול לחשוב עליה היא מרתק, ומאתגר, אבל זה פשוט מסע קסום שאת רובו אתה עושה מתחת למים. בשונה מההפלגה של הבן שלי והדרקון, עצרנו פעמיים בדרך: פעם בספרד ופעם בפורטוגל", אומר האב, שמסביר את האילוץ בעצירות הביניים.
"פעם אחת זה היה כי באמת היינו צריכים, והפעם השנייה כדי להשוויץ קצת, לבקשת הגרמנים. תרגום למעשה של היכולות המבצעיות הוא העובדה שהדרקון לא הייתה צריכה לעצור בדרך. בסופו של דבר זו גם הפלגה ממושכת, ללא חדשות, בניתוק מוחלט. לפני שלושים שנה, לפני האייפונים, היה יותר קל להתנתק מהעולם. אבל היום אתה לוקח מישהו - הבן שלי חגג 23 בראש השנה, הוא חגג את יום ההולדת בצוללת - ולמישהו כזה להיות מנותק ככה זה קצת יותר קשה ממה שהיה בזמנו, בתקופה שלנו".
רס"ל ע' מספר איך הגיע לשירות בצוללות: "כשהייתי בכיתה י"ב התחלתי להיכנס לעולם הזה שלפני הצבא, ועולם הצוללות תמיד היה טמוע בבית. כל החברים של אבא הם מהצוללות. כשבאמת הגעתי לגיל הזה, ביקשתי מאבא שלי שיספר קצת על זה. שמעתי קצת סיפורים, ברור, אבל לא ידעתי ממש מה זה אומר. הוא הסביר לי קצת על השירות, אמר שנדרשים אנשים שיודעים לחשוב ולהסתדר עם אנשים, וחשבתי שזה נשמע מתאים לי. היה לי חשוב מאוד, אבל, לעשות דברים בעצמי ולהרוויח את זה. אני תמיד מביא את עצמי לידי ביטוי, ומי שלא מתאים לא עבר. יש כאלה שלא הצליחו".
"התגייסתי בספטמבר 2023 והגעתי לגרמניה ביוני השנה", אומר רס"ל ע' ומספר על שירות מיוחד בצל המלחמה. "התגייסנו לפני הטבח של 7 באוקטובר. בטירונות, בפעם הראשונה שיצאנו לחופשה בבית, זה קרה… כחלק מהמסלול, בגלל שהיינו בצפון, חששו מטילים ואיומים אחרים, אז העבירו אותנו לבסיס אחר בארץ, שם התחלנו את ההכשרה. זה היה בסיס בלי ים, אז נדרשו התאמות מסוימות. עשינו דברים אחרים קצת. בקורס לא יוצאים כמעט הביתה, ולכן קשה להיות מחוברים לחדשות. המדריכים היו עושים לנו מדי פעם סקירות על העולם החיצון, אבל הוגבלנו בשעות הטלפון, כמו בשייטות ובצוללות. הנגישו לנו את הדברים החשובים והמלחמה הורגשה. תמיד היינו יוצאים הביתה והיינו שומעים על חברים שמתו, דברים עצובים".
לאחר קורס ארוך ומורכב, מספר רס"ל ע': "השתבצתי לדולפין. הייתה לי תקופה מאוד מבצעית ומיוחדת. אי אפשר לפרט על המבצעים. אבא שלי הביא את הלוויתן, ואני שירתתי על הדולפין". האב, סא"ל במיל' י', קוטע את דברי בנו ואומר: "הדולפין והלוויתן היו די צמודות בגרמניה והגיעו בהפרש של חצי שנה. היו לי לא מעט הפלגות על שתיהן, אבל את החזרה לארץ עשיתי כחלק מהצוות של לוויתן".
"תמיד לי ולאבא יש שפה שרק אני והוא מדברים"
לאחרונה גילו בחיל הים שבמהלך המלחמה צה"ל פעל עם הצוללות בארבע זירות חדשות, שבעבר הוא לא פעל בהן. רס"ל ע' מספר: "היו לנו הרבה מבצעים בדולפין. לא אפרט, אבל כן אוכל להגיד שבשירות הסדיר שלנו נכנס איזה תחום לשייטת. לא אגיד מהו, אבל הוציאו אותי, כחייל סדיר ומישהו שסמכו עליו, לקורס בתחום הזה. זה תחום מאוד מעניין ומקצועי, משהו מיוחד. סמכו עליי ולכן יצאתי לזה. זה היה באמת מטורף שכחייל בשירות הסדיר שלי אני הייתי זה שמתפעל את הדבר הזה, למרות שיש בצוות קצינים ואנשים יותר בוגרים ובכירים ממני. אני הייתי זה שמנהל את הדבר הזה".
רס"ל ע' מסביר איך קיבל את ההצבה לדרקון והגיע לגרמניה: "מאוד רציתי להגיע, כי זו סגירת מעגל מיוחדת, וגם בלי קשר לאבא זו חתיכת שליחות. רציתי להיות חלק מהצוות הראשון שמגיע, מכין את הצוללת, עובד ביחד עם הגרמנים ומפליג ארצה. זה היה ממש משמעותי… הכוכבים הסתדרו. ביקשתי מספיק, אני מניח. טיימינג".
רס"ל ע' מספר על השהות במספנה בגרמניה: "היינו חודשיים בגרמניה, עבדנו על הצוללת, ואחרי זה היה לנו חודש הפלגה. במהלך החודשיים עבדנו על הצוללת, הכנסנו אספקה, הפלגנו, היו הפלגות אימון. חלק מזה שזה צוות ראשון הוא שצריך לפתח את הדינמיקה ואת הדברים הכי פשוטים. היו הרבה אנשים שהפליגו הרבה זמן. ישנו בבית מלון, היו גם חיי חברה. הלכנו למסעדות, יצאנו גם, בישלנו אוכל בצוללת, הלכנו לכמה מסיבות".
לרס"ל ע' היה למי לספר על החוויות, כי עם אבא יש שפה משותפת. "יש לנו שפה משותפת. תמיד לי ולאבא יש שפה שרק אני והוא מדברים, ולפעמים שאר בני המשפחה לא מבינים".
"אני חושב שזו גאווה עצומה. כמו שאמרתי לך עם העניין של הקורס, היה לי חשוב שאני כאן בזכות עצמי ואני מוכיח את עצמי. גם הקורס שהלכתי אליו בסדיר - זה בגללי ולא בגלל שאני בן של. אני בצוללת גם במחלקת נשק, ואבא היה בחשמל ובקרה. אם אתה שואל אותי איך זה להיות בן של, זו גאווה עצומה. יש כמובן ציפיות, ותמיד צריך להוכיח שאתה טוב כמו אבא".
כאשר ע' נשאל אם הוא מתכוון לצאת לקורס חובלים כמו אביו, הוא אומר: "את זה אני עדיין לא יודע. לא נראה לי שיקרה. יש רגעים שאני ממשיך את הדרך של אבא בחיל. יצא לי להפליג לפעמים עם חברים של אבא מהשירות. הפלגתי עם חבר של אבא כפי שהוא הפליג איתו לפני שלושים שנה".
רס"ל ע' אומר כי השירות בצוללות הוא שירות מיוחד: "זו חוויה מרתקת להיות בצוללת. זה מסלול גם טכנולוגי וגם מבצעי. למרות שיש דרישות, האנשים בסוף שונים. אנחנו מכירים את ההבדל לאורך ההיסטוריה".
והאבא מוסיף: "טיפוס האנשים הוא אנשים שיודעים להסתדר עם אנשים. מקצועיות, מקצוענות, רעות אחד כלפי השני. זה שירות שהוא גם מגוון, ואתה גם מתפתח לאורכו. היום אני בן 54, וכששואלים אותי מה הדבר הכי מיוחד שעשית, זה הנושא הזה של הפלגה בצוללת. אפשר להוציא את הבן אדם מהצוללת, אבל לא את הצוללת מהבן אדם. זה באמת שירות מדהים. חלק גדול מהחברים שלי הם מהצוללת לוויתן. הקבוצה של מי שהפליג בלוויתן עדיין פעילה, מברכים אחד את השני בימי הולדת, ומעל לכול, הסיפור שלי ושל הבן שלי באמת יוצא דופן".
"אני חושב שזאת רק הפעם השנייה בהיסטוריה שהאבא הפליג מגרמניה וגם הבן. אני נורא גאה בו על המסלול. הדרקון היא גם הכלי הכי טכנולוגי, יקר ואסטרטגי של מדינת ישראל. המנכ"ל של המספנה הגרמנית, שבונה צוללות הרבה שנים, אמר שזה כלי המלחמה הכי מתוחכם שאי פעם יצא מהמספנה הזו, וזו אמירה מיוחדת מאוד. כל זה ביחד נכנס למשהו אחד של התרגשות גדולה - לסיפור האישי ולמדינה בכלל, ולחיל הים".
התרעות פיקוד העורף