פצצת מצרר היא חימוש המכיל בתוכו מספר רב של תתי-חימוש קטנים, שאמורים להתפזר מעל תא שטח מוגדר. מטרתו המקורית של החימוש היא לפגוע בכוחות הפרוסים בשטח נרחב ולגרום למספר רב של נפגעים בכל שיגור. אלא שחלק מתתי-החימוש עלולים שלא להתפוצץ עם נחיתתם ולהישאר בשטח כחימוש נפיץ ומסוכן.
ההערכה בצה"ל: החימוש נורה בעבר לעבר כוחות בגזרה
אחת ההערכות היא שאחד מתתי-החימוש נחת בשטח ולא התפוצץ. בשל סבך הצמחייה, הבוץ ותנאי השטח ההרריים, הוא ככל הנראה נותר מוסתר ולא אותר במהלך הסריקות שביצעו חבלני המשטרה וצה"ל באזור. מאחר שהחימוש נותר דרוך, כל מגע או ניסיון לפרק אותו עלולים היו להוביל להפעלתו.
עוד הוסיפה כי הפצצות הללו "יוצרות הרבה יותר נזק, אבל הנזק עצמו יותר שטחי. הרבה נזק מהדף, מרסיסים, אבל למשל כמעט ולא חודר קירות, בטח לא קירות ממוגנים".
מחימוש ה"פרפר" של גרמניה הנאצית ועד מלחמות ישראל
השימוש בתחמושת מצרר אינו חדש. פצצות מצרר מוקדמות פותחו בגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. בין החימושים המזוהים ביותר עם התקופה היו פצצות שכונו "פרפר", שהוטלו ממטוסים גרמניים והופעלו בין היתר נגד הבריטים והרוסים.
במהלך השנים השתמש גם צה"ל בתחמושת מצרר. אחד השימושים הבולטים היה במלחמת ההתשה, בניסיון לפגוע במערכי הטילים המצריים לאורך תעלת סואץ. המצרים פיזרו והסתירו את סוללות הטילים, וחיל האוויר התקשה לפגוע בכל האמצעים שאיימו על מטוסיו.
במלחמת לבנון השנייה השתמש צה"ל גם ברקטות MLRS שנשאו תתי-חימוש והתפזרו על פני שטח נרחב. בעקבות הביקורת הבינלאומית שהתעוררה סביב השימוש בתחמושת מסוג זה, צומצם בהמשך השימוש בה.
איראן, חיזבאללה ותחמושת המצרר
גם חיזבאללה עשה לאורך השנים שימוש בתחמושת מצרר. ארגון Human Rights Watch תיעד במהלך מלחמת לבנון השנייה שימוש ברקטות סיניות מסוג Type-81 בקוטר 122 מ"מ, שנשאו תתי-חימוש. הארגון תיעד שני מטחים מסוג זה ב-25 ביולי 2006. במהלך מלחמת חרבות ברזל ירה חיזבאללה, לפי המידע שבידי מערכת הביטחון, חימושי מצרר לעבר שטחי כינוס של צה"ל ולעבר כוחות מתמרנים בלבנון. מספר חיילים נפגעו כתוצאה מהשימוש בחימושים הללו.
עו"ד בייקר מציין בהקשר זה כי העובדה שחיזבאללה פועל משטחה הריבוני של לבנון מעלה גם שאלות הנוגעות לאחריותה של המדינה, החתומה על אמנת תחמושת המצרר. לדבריו, ירי תחמושת מסוג זה לעבר אזורים אזרחיים בישראל עומד בניגוד להתחייבויותיה של לבנון במסגרת האמנה.
הבעיה אינה מסתיימת בפיצוץ הראשוני: תתי-חימוש שאינם מתפוצצים עם נפילתם עלולים להישאר על הקרקע כחימוש שלא התפוצץ ולהמשיך לסכן את האוכלוסייה המקומית זמן רב לאחר סיום הירי. לפי בייקר, שימוש כזה בתחמושת מצרר באזורים מאוכלסים מעורר קושי משפטי והומניטרי משמעותי, בשל אופייה הרחב והבלתי-מבחין של הפגיעה האפשרית ובשל הסיכון המתמשך שיוצרים תתי-החימוש שנותרים בשטח.
"פצצות המצרר מתרסקות ברדיוסים של קילומטרים"
"פצצות המצרר מתפרקות באוויר בגובה רב ומתרסקות ברדיוסים של קילומטרים בהרחבה", אמר.
לדבריו, כאשר חימוש מתפוצץ על הקרקע, הרסיסים עלולים להתפזר גם כלפי מעלה ולסכן אנשים הנמצאים בקרבת מקום. "זו אחת הסיבות שפיקוד העורף מבקש מהציבור חד-משמעית שברגע שמזהים מה שנראה כרסיסים או שברי יירוט, לא להתקרב, לא לגעת, להרחיק קהל אחר ולהזעיק את המשטרה", הסביר.
גודינר מדגיש כי לאחר ירי עלולים להישאר בשטח לא רק תתי-חימוש, אלא גם רסיסים ושברי יירוט גדולים וכבדים, לרבות חלקים ממערכות היירוט. "פצצות מצרר הן קטנות יחסית. שברי היירוט של כיפת ברזל הם הרבה יותר גדולים וכבדים, והרסיסים הם בגדלים שונים. אסור להתקרב. כדי למנוע סיכון, חשוב מאוד להתרחק ולהזעיק את המשטרה", התריע.
התרעות פיקוד העורף