ב-2018 החליט הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט לחשוף באופן חריג את מבצעי המערכה שבין המלחמות שנתפסו עד אותה עת כסוד גמור. המב"ם הצבאי, כך כינו אותו בצה"ל אף שמפקדים מעטים נחשפו אליו וממשלת ישראל הכחישה אותו לחלוטין, מתאר את אוסף הפעולות שהצבא מבצע בין המלחמות למניעת התבססות איום וכדי להרחיק את המלחמה הבאה. האירוע התקיים בפני הפורום המבצעי של צה"ל. מפקדי היחידות המבצעיות צפו בסקירה מרתקת של אגף המבצעים במטכ"ל על פעולות בולטות למניעת בניין הכוח של חיזבאללה בצפון והתעצמות דאע"ש וחמאס בדרום, שהעידו על צבא מתקדם ומשוכלל שנמצא במיטבו - נועז, תחבולני, חדשני, טכנולוגי, חותר למגע.
ההבנה הזאת הולידה תסכול גדול וגם ספר, שיצא לפני שנתיים. "צבא ההיי-טק וצבא הפרשים" (בהוצאת מודן, מערכות ומשרד הביטחון) נכתב במטרה להסביר כיצד התפתחו בצה"ל שני צבאות, האחד מתקדם, חדשני ונוצץ, והשני מסורבל, מיושן, ולא רלוונטי לשדה הקרב מלבד למשימות הגנה. בספר מתחקה חזות אחרי הסיבות להתפתחות הזו, מנסה להבין את המשבר שצה"ל חווה בעקבותיה, ומסביר מדוע מסוכן הדבר לביטחונה של ישראל ומהווה איום על הצבא ועל תדמיתו בחברה הישראלית.
חזות, 55, נשוי ואב לארבעה וחוקר בכיר ב-INSS, היה בעבר תת-אלוף, ראש מערך הלמידה המבצעית ובעצמו קצין ומפקד בזירות רבות בצבא היבשה. "הייתי חלק מהאירוע הזה", הוא אומר בגילוי לב, "ולכן ישבתי וכתבתי את הספר כשכבר הייתי בתפקיד דיפלומטי צבאי, דופק אפס. המרחק המסוים מהשטח אפשר לי להיות כמו הצפרדע שהוציאו מהמים הרותחים רק כדי לגלות שיש להבה מתחת לסיר".
הספר נכתב בתקופת הקורונה. עבודת העריכה עליו ארכה כשנה. "תכלס הוא היה מוכן לצאת לאור בינואר 2023, אבל ההוצאה התעכבה כי התברר שהרבה אנשים כתבו ספרים בקורונה, וספר עיון צבאי זה לא משהו שחשבו שיהיה לו באזז גדול. אני זוכר שלחצתי על ההוצאה לפרסם, כי הייתה אז הרפורמה המשפטית ואני ראיתי מה קורה עם העולם הערבי והבנתי שהאיום במערכה רב-זירתית שעליו אני מזהיר בספר, הוא לא שאלה של אם אלא מתי. זה ממש בער לי בעצמות. אחרי ליל גלנט ונאום נסראללה אמרתי לעורך, 'כל מה שאני מזהיר מפניו יקרה, והספר כבר לא יהיה רלוונטי'. וב-7 באוקטובר, בשמונה ודקה, שלחתי לו הודעה: תגנוז את הספר. זה כבר קורה".
אין זה סוד שבשנים האחרונות נפער הבור העצום בין העוצמה המתקדמת בזרועות האוויר, הים ואגפי המבצעים לבין הצמצום בזרוע היבשה. ההתפלגות הזו לא התרחשה במשמרת של רמטכ"ל אחד. זהו תהליך ארוך שנים שהתרחש בעקבות אובדן אומץ הלב הפיקודי והמחשבה המקורית בקרב קציני צה"ל, "הבנדיטיות" בלשונו של חזות, לצד התפתחות תרבות ארגונית קונפורמיסטית, שמעדיפה שקט וציות על פני יוזמה ויצירה.
נדמה ש-7 באוקטובר רק חידד את מה שהתרחש מתחת לפני השטח חמישה עשורים אחורנית. "אפשר להסתכל על 7 באוקטובר במבט צר ולהגיד, היו רסיסי מידע מודיעיני, הרסיסים היו אמורים להעלות כוננות ולהיערך להתקפה, הצבא נכשל, היה לו מידע רב-שנים על יכולות חמאס, בדגש על יכולות הנוח'בות, הייתה אוגדה שלמה שאפשר היה להפעיל, ולכאורה לא ייתכן שצבא שיש לו כל כך הרבה משאבים לא מצליח לעצור מתקפה גם אם היא מתרחשת בהפתעה", מבאר חזות.
"אבל המבט חייב להיות הרבה יותר רחב: אילו תהליכים עברו על החברה הישראלית במשך השנים שהביאו אותה לבעיה אסטרטגית לא רק בדרום אלא גם בצפון, ואילו תהליכים התפתחו בצה"ל וגרמו לכך שיש לו מצד אחד צבא מתקדם שכל צבאות העולם נושאים עיניים ליכולות שלו ורוצים ללמוד ממנו, והשני, שיש בו טנק מרכבה הכי מתקדם בעולם, ומערכת פיקוד ושליטה מפותחת שאין שני לה בצבאות העולם, ועדיין פחות סומכים עליו, פחות משקיעים בו בגודל ובציוד, פחות מאמינים שיש לו יכולת לתמרן בשדה הקרב ולממש את הייעוד שלו. ומכיוון שלא מפעילים אותו מספיק, אז הטובים עוזבים והפחות טובים נשארים, וזה כשלעצמו יוצר מעגל קסמים של יכולות פוחתות והולכות שגורמות לזה שסומכים ומפעילים אותו פחות וחוזר חלילה".
חמש מטרות מלחמה הגדירה ישראל בראשיתה. חזות מפרט ארבע מהן שהושגו: חיזוק ההרתעה הישראלית, החזרת תחושת הביטחון לאזרחי ישראל, החזרת האזרחים המפונים לבתיהם ויצירת תנאים לשחרור החטופים. אך מטרת המלחמה החמישית - מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות - עדיין לא הושגה. "האירוע השתבש בעזה אחרי עסקת החטופים", הוא מסביר. "נעשו טעויות. אי אפשר להכריע אויב שבזמן שאתה נלחם בו אתה גם נותן לו את כל המשאבים להישרדותו. אומנם היה לחץ אמריקאי למנוע משבר הומניטרי, אבל למדינת ישראל היו חלופות טובות למנוע גם את האיום הזה וגם משאבים מחמאס".
גם מחוץ לעזה, בתוך החברה הישראלית, חזות רואה את שורש הבעיה בהיעדר ועדת חקירה ממלכתית שתיצור תמונה עובדתית מוסכמת. לדבריו, סימני השאלה הופכים לקרקע פורייה לתיאוריות על בגידה מבפנים ועל הסתרת מידע מהדרג המדיני. "ככל שעובר הזמן, לא רק שסימני שאלה לא הופכים לסימני קריאה, אלא שהחורים הופכים לגדולים ושחורים יותר", הוא מזהיר. "אנחנו לא מצליחים למצוא מנוח בגלל השאלה הגדולה איך לעזאזל זה קרה לנו. איך הייתה פה כמעט שואה שנייה, איך מצדה נפלה, איך בנובה ראינו טבח, בבארי ובניר עוז המחבלים הספיקו לפנות את הגופות עד שהגיע הכוח הצבאי. העובדה שאין לנו ועדת חקירה שמציגה תשובות מביאה לכך ש-40% מהחברה בישראל מאמינים שהייתה בגידה. זה מפרק אותנו מבפנים, כי זה אומר שכמעט מחצית מהעם לא מאמין בצה"ל שהוא אחד המוסדות החשובים במדינת ישראל".
ובכל זאת חזות אופטימי. "כי לא דור יום כיפור ולא דור ששת הימים או תש"ח נלחם במשך ובעוצמה כמו דור הטיקטוק. אף אחד מהדורות הקודמים לא הוכיח עזות ולכידות כזאת בשדה הקרב כמו הדור הנוכחי במלחמה הארוכה בתולדותינו. ב-7 באוקטובר הדור הזה הוכיח לנו שרק אם ניתן לו משמעות, הוא יתייצב וינצח. וזה הדור שאם נשכיל להציע לו משמעות, הוא גם יתקן וירפא".
התרעות פיקוד העורף