הסיבה לתקיפה: שיירה של משאיות עם אמצעי לחימה וחימושים אשר הועברו בציר השיעי מאיראן דרך עיראק לסוריה ומשם לבקעת לבנון כדי לחמש ולחזק את חיזבאללה.
במקביל, איראן מקדמת את מלאי הטילים הבליסטיים שלה. היא מחזיקה טילים לטווחים שונים, כאשר היא מבינה כי כדי להשפיע על ארה"ב היא צריכה לחולל נזק אזורי במפרץ הערבי ובמזרח התיכון. הלחץ על המדינות יעשה את שלו מול דעת הקהל בארה"ב ומול מחירי הדלק ערב עונת החורף באירופה ובחוף המזרחי של ארה"ב. ההשקעה כרגע בחיזבאללה היא, בראייה של איראן, חלק מההכנות למלחמה.
סביר להניח כי בשלושת החודשים שבהם צה"ל לא פעל בבקעת הלבנון באופן רועש, קידם חיזבאללה מהלכים להתחמשות ובניין הכוח. סביר להניח כי חיזבאללה מנסה להפיק את הלקחים מהמלחמה וכמובן מהקריסה של רכס עלי טאהר, קו ההגנה המרכזי של חיזבאללה בדרום לבנון. אחד הדברים שאותם מקדם חיזבאללה הוא עניין רחפני הנפץ. בצה"ל סבורים כי חיזבאללה ינסה לאתגר את צה"ל במתקפות של עשרות ומאות רחפנים.
כרגע צה"ל נערך בכמה דרכים מול האיום. מערכות מכ"ם שפותחו על ידי התעשייה האווירית שיעניקו זמן ויכולת התגוננות לכוחות בשטח. אט"ל של צה"ל פרס אלפי מטרים רבועים של רשתות מעל מוצבים, עמדות ומגננים וכן על כלי רכב כדי למנוע או למזער ככל שניתן את הפגיעה בלוחמים מול איום הרחפנים.
צה"ל גם משפר את יכולת הצליפה וכן את יכולות ההגנה האווירית מול האיום הזה. במקביל, תקיפה כמו הלילה כנגד שיירות של אמצעי לחימה היא הפתרון הטוב ביותר. צה"ל נדרש יחד עם המוסד והשב"כ וכמובן יחידות אמ"ן לאתר את צירי ההתחמשות של חיזבאללה ולסכל אותם בכל המגיע מעיראק, סוריה ולבנון. ייתכן כי צירי הברחה נוספים מגיעים דרך סומליה לים התיכון ולנמלי לבנון. לשם כך ישראל חייבת להיות חדה, עירונית ולפעול כל פעם בחשיבה יצירתית במטרה לאתר את אותם משלוחים.
הפעם האירוע באילת הסתיים בתקרית דיפלומטית. הפעם הבאה יכולה להיות באחת הזירות: צפון, עזה או אסדות בים, ואולי שוב בזירת ים סוף, וספק אם חיל הים יהיה ערוך, דרוך וחד למנוע את האתגר המתפרץ או שהוא יהיה באותו הזמן בשירותים, בניקיונות או בטלפון. לידיעת האלוף הראל: הכתובת צפה על המים.