נכון לעכשיו, במערכה באזור יש רק מנצחת אחת. לא ישראל ולא ארה"ב. המנצחת כרגע היא איראן. וכדאי לכולם להתחיל ולהפנים זאת ולחפש חישוב מסלול מחדש. הדברים של ראש הממשלה בנימין נתניהו על מהלך נוסף הם לא יותר מספין הישרדות פוליטי שלו. אין בתוכניות של צה"ל ושל האמריקאים לשנות באופן אמיתי את תוצאות המערכה מול איראן, גם אם ישראל וארה"ב יצאו לסבב שלישי, רביעי וחמישי… אי אפשר להכריע משטר בהתקפות אוויריות. אי אפשר להשמיד את תוכנית הגרעין הקבורה במעמקי האדמה בהפצצות מהאוויר. אפשר לשבש, ללחוץ, להציק, להאט, אבל זהו. זה מה שניתן לעשות בכוח הצבאי במקרה זה. קוראים לזה מגבלת הכוח.
האיראנים הם אלופים בשחמט. הם יודעים לקרוא כמה מהלכים קדימה. ואת זה הם עשו לנשיא ארה"ב בשתי המערכות האחרונות. הם יצרו את משוואת הורמוז. הם משחקים במחיר הדלק, הם פירקו לטראמפ את המפלגה הרפובליקנית בארה"ב. הם עשו מהנשיא האמריקאי ברווז צולע. הם שלחו את כל שרי הקבינט שלו לישון במקלטים בבסיסים צבאיים בארה"ב.
מי שחושב שצה"ל יכול לעמוד בעוד מערכה נוספת עם איראן, כדאי שיחשוב עוד פעם. על הנייר צה"ל ערוך למלחמה. ברחבי הארץ פרוסות מערכות ההגנה האווירית, צה"ל פרוס בצפון עם כמעט שלוש אוגדות מהים ועד ההר, כאשר בעומק דרום לבנון פועלות חמש חטיבות. גם בעזה סדרי הכוחות הם גדולים, עם חמש חטיבות ובהן אלפי לוחמים. ועל זה יש להוסיף את המהלך של ממשלת הימין על מלא, שהקימה עשרות מאחזים וחוות באיו"ש, מה שהוביל את צה"ל להכפיל ואף לשלש את הכוחות שאין לו במרחבי יהודה ושומרון.
המשבר בצה"ל: כוח האדם והציוד נשחקים
בצה"ל כבר רואים מעבר לכתף, לא רק לעבר 2027 אלא גם לעבר גרף 2028 ואולי אף 2030. ספק אם לישראל תהיה יכולת צבאית שתעמוד ברשימת המטלות הביטחוניות. כבר עכשיו, מספר חיילי המילואים שמגיעים בפועל רחוק מהמספרים שעליהם מדווחים. בצה"ל מודים כי הסבבים הם כבר לא שבוע בצבא, שבוע בבית, אלא שביחידות רבות מגייסים הרבה יותר אנשי מילואים, כאשר הם עושים שליש בצבא, שני שלישים בבית. על זה יש להוסיף את הקריסה של הסטודנטים ואת העוינות שמפגינים אנשי המועצה להשכלה גבוהה וראשי האוניברסיטאות כלפי הסטודנטים המילואימניקים. גם למעסיקים נמאס כבר מהעניין שצה"ל שותף שלהם בניהול כוח האדם.
צה"ל וממשלת ישראל התנהלו בצורה לא מקצועית בניהול צבא המילואים בשלוש השנים האחרונות. את המחיר האמיתי של הכישלון ישראל תראה בעוד שנתיים ושלוש. זה יפגע בכלכלה הישראלית וברמת התעסוקה. כבר עכשיו יש צפי למחסור ברופאים ובאנשי טכנולוגיה שמתקשים לסיים את הלימודים במוסדות האקדמיה בגלל ימי המילואים שלא נגמרים. גם מצב לוחמי הסדיר גרוע. העובדה כי צבא הסדיר נשחק בלחימה שלא נגמרת גורמת לכמה דברים: ירידה ברמת האימון של היחידות הנדרשות להתאמן. מעבר לכך, חיילי הסדיר מרגישים שהם כמו לימון שסחטו אותו עד הטיפה האחרונה. זאת אולי הסיבה לכך שהלוחמים רוכשים את כרטיס הטיסה לכיוון אחד עוד לפני שהם גוזרים את החוגר. אגב, זה נעשה יותר ויותר בעידוד ומימון ההורים, שמעדיפים את הבן במיאמי, נפאל או פוקט על פני כך שהוא יידרש להיות בג'בליה, טול כרם או בבופור כלוחם מילואים.
צה"ל מבין כי הוא חייב להדק חגורה. לצמצם את היקף הכוחות בכל הזירות, אבל לשמר את המשימות. המשמעות: יותר עומס על הכוחות בכל משימה. אבל בצה"ל מקווים שהלחץ הזה יהיה כל פעם מוגבל בזמן.
אחרי כל הנאמר, נכון לעכשיו, נראה כי גם סוף השבוע הקרוב עשוי להיות דרמטי. רוחות המלחמה נושבות בעוצמה. האיראנים עושים הכל כדי לדחוק את ארה"ב למערכה. מה שעוצר כרגע את הנשיא האמריקאי היא הפסגה הבוקר עם נשיאי רוסיה וסין. מיד אחרי הפסגה יעמוד לרשות נשיא ארה"ב חלון זמן של כחודש להתחיל ולסיים מערכה באיראן.