בפיגוע נפצעו קל אם המשפחה ובן נוסף, ושלוש הבנות לקו בחרדה. המשפחה היתה בדרכה למיתר לחגוג שבת כלה לקראת חתונתה של הבת שרה תחיה שתוכננה ליום שלישי הקרוב.
הבת שרה תחיה, שכאמור היתה מיועדת להתחתן בעוד מספר ימים, שאלה בבכי בהלוויה: "אבא, לאן הלכת? רציתי אותך בחתונה שלי, מי ילווה אותי? איזה אבא טוב היית, כמה תלמידים היו לך, גם כשהיית חולה וגם כשלא הרגשת טוב תמיד היית הולך לעבודת ה' בבית הספר".
הבן דביר, שהיה ברכב בעת הפיגוע, אמר בהלוויה: "אבא, השכמת כל בוקר, אף פעם לא פספסת את עבודת ה'. חינכת אותנו תמיד לאהבת ישראל. מי ינהיג אותנו עכשיו, מי ילווה את שרה תחיה לחופה? איך אני אמור לעשות קידוש עכשיו? כולם אהבו אותך. תמיד הכנסת אורחים בשמחה".
על אחיו נתנאל אמר דביר: "צר לי עליך אחי, איך אפשר להגיד את השם שלך נתנאל חי? תמיד הייתה לך דבקות במטרה. מעולם לא הפסדת תפילה בציבור. היית בשבילי אח גדול, בכל בקשה היית עוזר לי. מי יעזור לי עכשיו? היית מסור להצלת חיי אדם, גם כשראית את אבא מוטל לפנייך דיווחת למד"א ואמרת שיש הרוג אחד. עוד הספקת לשאול אותנו אם הכל בסדר . יהי זכרכם ברוך".
הנשיא ריבלין אמר בהספדו: "נתנאל היקר, רצית להיות רופא ולהמשיך את התנדבותך במד"א. כך עשית ברגעיך האחרונים כשניסית לטפל באביך. המאורעות המתרחשים עלינו מזכירים יום יום כי ישיבתנו כאן אינה מובנת מאליה. מראות המוות והדמים שאנו עדים להם בפריז, ברחבי המזרח התיכון, צריכים להוות נורות אזהרה". דבריו של הנשיא נתקלו בקריאות בוז על ידי חלק מהנוכחים, אולם אלה הושתקו על ידי ארוסה של הבת.
התרעות פיקוד העורף