פצועת הפיגוע בבית חורון: "הם רצו אחוזי אמוק ואטרף, התנפלו עלי ודקרו"

על הרגעים הקשים הוסיפה: "הם דקרו אותי כמה פעמים. נהייתה התקהלות, יצאו אנשים מהמכולת, צרחתי והם ברחו אל מעבר למכולת הקרטונים. אחר כך רחלי בן דוד מהיישוב אמרה לי בואי תעלי לאוטו ניקח אותך מפה. עלינו לאוטו, והם זרקו עלינו עוד משהו. בדיעבד אני יודעת שזה צינור נפץ שלא התפוצץ. התקשרנו למד"א אמרו לנו ללכת לכיוון השער".

על הנרצחת בפיגוע, שנפצעה תחילה אנוש והבוקר נפטרה מפצעיה, אמרה כהן: "את שלומית שנרצחה בפיגוע הכרתי שטחית, אבל את ההורים אני מכירה, ואת הסבים הנפלאים והמהממים שלה אני מכירה היטב, בת דודה שלה שכנה שלי, בית ליד בית", אמרה כהן. "ראיתי שהתנפלו עליה, 20 מטר ממני, לפני, מולי. ראיתי ולא הבנתי שזה פיגוע. לו ראיתי הייתי רצה לשם, אבל לא עלה בדעתי. כי היישוב שקט, יישוב שליו ככל היישובים. אנחנו אנשים שלווים, לא מיליטנטים, אין לנו ימין קיצוני ולא שמאל קיצוני, אנשים ממוצעים רגילים שעושים את עבודתם".

"מה היית אומרת לראש הממשלה ושר הביטחון", שאלה מצליח, וכהן ענתה: "לפני הפיגוע חשבתי שהאזרחים חשופים. צריך יד יותר קשה, יותר ערנות, יותר יוזמה. בהתחלה אמרו ילדים, נערים, בודדים, אבל זה כבר לא בודדים, זו כבר התארגנות, פעם בדולב, פעם בעתניאל, פעם בנילי זה כבר מוגזם".

ערך: אסף נבו