הדיון התקיים במשך שעה וחצי, ובמהלכו השופטת תא"ל אורלי מרקמן, המשנה לנשיא בית הדין לערעורים, רמזה כי יש לאפשר את דחיית ריצוי העונש ושללה את רוב התקדימים שהציגה התביעה. בסופו של דבר, החליט התובע עצמו למשוך את הבקשה לכניסה מידית לכלא. "לאור הערות בית הדין לא נתנגד לעיכוב הביצוע. אנו מבקשים דיון מהיר בערעור והמשך תנאי המעצר הפתוח", אמר עו"ד ויסמן.
השופטת ציינה כי מועד ביצוע עונש מאסר בפועל יידחה עד להכרעה בערעור, הליך שצפוי להימשך חודשים ארוכים. עד אז, אזריה ימשיך לשהות במעצר פתוח ובאותם התנאים. נשיא בית הדין הצבאי הוא זה שיקבע את המועד לדיון בערעור. עו"ד שפטל והתובע ויסמן ביקשו כי הדיון יתקיים בהקדם. בסופו של הדיון אזריה התחבק עם בני משפחתו שהיו נרגשים ומאושרים, וקרוב משפחתו ציין: "הצדק האמיתי מגיע סוף סוף".
עו"ד שפטל אמר בתגובה כי "אני מתמוגג מהנאה מההחלטה הזו ואם כי אני מוכרח לומר אין פה שום הישג יוצא דופן במדינת ישראל. אדם שנאשם שנידון לשמונה עשר חודשי מאסר מגיש ערעור. קל וחומר שאין לו הרשעות קודמות ובמשך הזמן שהיה משוחרר בערובה התנהג ללא דופי, תמיד אבל תמיד משוחרר, בסופו של דבר אם הוא מגיש ערעור. עד למתן פסק הדין בערעור זה, הנוהג הרגיל שהיה 15 שנה בבתי משפט ויש אינספור מקרים שאנשים נידונים לארבע, חמש, שש, שבע שנים והמאסר נדחה עד למתן פסק הדין בערעור. אין פה החלטה יוצאת דופן אלא מתבקשת".
לדבריו, "מה שיוצא דופן זה הנסיונות של התובע לשלוח את אלאור, חייל לוחם מצטיין בצה"ל כאן ועכשיו לבית הסוהר, ובמשך שנה שלמה הוא עשה הכל כדי שזה מה שיקרה. זה בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין כי עו"ד וייסמן הוא עו"ד מצוין. הוא יודע דין והוא יודע היטב כמוני וכמו בית הדין שהיום במדינת ישראל כבר 15 שנים מי שנידון ל-18 חודשים לא הולך לבית הסוהר לפני ערעור".
עורך הדין יורם שפטל הציג את עדות המ"פ לאחר האירוע כאחת מאבני היסוד של "ראיית המנהרה" שהציגה התביעה. לדבריו, "הייתה תפירת תיק של החוקרים. הם רצו להכניס לוחם לכלא".
התובע ביקש, על סמך תקדימים, שלא לדחות את תחילת ריצוי המאסר והשופטת שאלה מדוע התביעה הצבאית אינה מוכנה לדחייה. על כך ענה ויסמן כי "בית הדין שלל את מהימנות אזריה וסיכויי ביטול ההרשעה קלושים". הוא הדגיש מפסק הדין את "המעשה החמור" של אזריה וציין כי "הנאשם הורשע ונקבע שהוא בלתי אמין".
השופטת ציינה כי "מתחילת ההליך הנאשם שהה במעצר פתוח ולא היה דופי בהתנהגותו", לאחר מכן חזרה על דבריה כי הערעור מורכב וצפוי לקחת זמן ורמזה כי יש לאפשר את עיכוב העונש לאזריה. התובע התנגד והתפתח ויכוח בינו לבין הסנגור. השופטת שאלה מדוע אזריה לא יכול להמשיך לשהות במעצר פתוח, והתובע ענה כי הכרעת הדין קשה והחייל התגלה כלא מהימן. היא הוסיפה כי אזריה זכאי לערער וציינה: "אני לא בטוחה שהתביעה הציגה תקדימים שיש להתחיל בריצוי מיידי של העונש. מורכב ויש בו למעלה מ-2,000 עמודי ערעור".
בתגובה מסרו אמש שלושת עורכי הדין המתפטרים: "המלצתנו לאלאור ולמשפחתו שלא לערער לא נבעה מסחיטה באיומים של הפצ"ר אלא מהערכה כוללת ופרקטית של סיכויים מול סיכונים, כאשר לנגד עינינו עומד דבר אחד בלבד והוא טובתו של החייל. תמוהה מאוד בעינינו העובדה שעו"ד שפטל, אשר קיבל מאתנו את מלוא הסיוע, כולל כתיבת מרבית הערעור עבורו, בחר לטעון כי 'התעייפנו' או כי 'נחלשנו'. ההפך הוא הנכון. לא חששנו להתעמת עם גורמים בכירים ככל שיהיו כולל שופטי בית הדין, קצינים בכירים ובראשם הרמטכ"ל".
"במשך התקופה הזו, עו"ד שפטל, אשר לא היה חלק מצוות ההגנה במהלך כל המשפט האינטנסיבי, טרח להופיע בבית הדין לקראת סיום ההליך, ולאחר מתן גזר הדין בחר להתראיין כאילו היה חלק מצוות ההגנה מיומו הראשון של ההליך. במידה שאלאור יבקש את עזרתנו בהמשך הדרך, היא תעמוד לרשותו ונשמח לסייע בכל הנדרש כפי שעשינו עד כה".
בתווך עמד האב צ'רלי אזריה, שהכריז אתמול: "אלחם על זיכויו של אלאור. לא נוותר. שנה וחצי מאסר על הריגה זה עונש קל, אבל הבן שלי לא הרג. מההתחלה הצהרתי שתופרים לבן שלי תיק. בית הדין שגה כשהרשיע את הבן שלי. נודע לי שהיה ונגיש את הערעור, נציגי צה"ל יגישו ערעור על קלות העונש. אנחנו ממשיכים במאבק שלנו".
התרעות פיקוד העורף