"יצאתי מהבועה והגשמתי חלום": ארז ויתר על קריירה ככדורסלן למען המשך השושלת הימית

שושלת חיל הים. סגן ארז אוכדורף, המסיים קורס חובלים, יהיה דור שלישי בחיל הים. “זו יותר מסגירת מעגל, יש כאן הגשמת חלום שלי ושל אבא שלי”, אומר בסיפוק אלון אוכדורף בראיון משותף עם בנו ארז לקראת טקס הסיום המרגש.

ארז, שגדל בתל אביב, חשב בימי ילדותו על קריירה ככדורסלן. הוא שיחק בשורות קבוצות הילדים, הנערים והנוער של מכבי ת"א והייתה לו אפשרות לקבל מעמד של ספורטאי מצטיין בצה”ל. “למדתי ביסודי בבית הספר לטבע ביפו ובהמשך בתיכון עירוני ד’ בתל אביב. לא הייתה לי זיקה מיוחדת לים. שיחקתי במכבי ת"א והייתי קפטן קבוצת הנוער”, מספר ארז. “הגובה שלי הוא רק 1.85 מטר וזה לא מספיק להגיע לרמות הגבוהות של הבוגרים במכבי. לא ראיתי את עצמי מככב בהיכל מנורה, ועדיף היה לי להתנדב לשירות צבאי משמעותי מאשר ללכת לשחק בקבוצות מליגות אחרות”.

ארז הגיע לגיבוש סיירות ואז החליט ללכת למסלול המאתגר של קורס החובלים בחיל הים. “אחרי הגיבוש הבנתי שאני מתחבר לים. יש משהו מיוחד בחיבור הזה שנותן המון”, הוא מסביר.

“קורס חובלים נמשך שנתיים וארבעה חודשים והוא מחולק לחמישה שלבים. השלב הראשון, שהיה באילת, הוא בעיקר פיזי ורק בשלבים מאוחרים יותר משלבים יותר לימודים. בהתחלה יצאתי אחת לארבעה שבועות וגם זה לשבת מקוצרת שצריך לשוב ממנה לאילת. האתגר המנטלי הוא עצום”.

“המשפחה, החברה שלי והחברים מאוד פרגנו והרגשתי שיש לי תמיכה”.

“יש שלבים של חוסר בהירות וערפל לגבי הצפוי. נער בן 18 מגיע מהפינוק של הבית וקופץ למים העמוקים. האתגר עצום, אבל הגעתי מרקע של כדורסל מקצועי ואני רגיל לעליות ולמורדות. היו רגעי משבר, אבל בזכות התמיכה המטורפת שקיבלתי מהמעטפת והחבר’ה הנהדרים בקורס הצלחנו להתגבר על הכל והתחושה נהדרת ומלאת סיפוק”.

“פחות לקרביות, חלק מהם המשיכו בכדורסל במכבי ת"א. מהתיכון חלק הלכו ליחידות קרביות או לתפקידי מטה מעניינים. אבל כולם תמכו ועודדו, גם כשנפגשנו פעם בכמה שבועות”.

“חיפשתי לצאת מהבועה התל אביבית ואני לא אומר את זה רק לשלילה. יש גם הרבה דברים מדהימים בבועה התל אביבית. בקורס נפתחתי לדברים נוספים. השילוב עם חבר’ה ממקומות שונים בארץ, כמו מתל עדשים למשל, היה מדהים ויצר משפחה מלוכדת אחת”.

במהלך קורס החובלים למד ארז לתואר ראשון במדע המדינה ונשלח בפעם הראשונה ביחד עם חבר נוסף מהקורס ללמוד סמסטר במיניאפוליס.

“זה היה במסגרת חילופי תלמידים עם חיל הים האמריקאי. למדתי חמישה חודשים בארה”ב. זו היתה חוויה מדהימה”, הוא מספר.

“אני מסיים את מגמת השיט. בשלב הראשון אהיה על סטי"ל והשאיפה היא להיות מפקד דבורה ובעתיד לבצע תפקידי הדרכה”.

“אני חתום על שירות קבע ללמעלה מארבע שנים. כל האופציות פתוחות".

סבו של ארז, גדעון, המתגורר כיום בגרמניה, הוא מוותיקי חיל הים. הוא שירת בחיל במשך שנים ארוכות במילואים והיה ראש צוות הפינוי של החיל משארם א־שייח’ במסגרת הסכם השלום עם מצרים. הוא בוגר לימודי הנדסת מכונות באזרחות ושירת ימים ארוכים מדי שנה בחיל הים, שהיה חלק מחייו. בנו אלון היה שחקן כדורמים מצטיין ושיחק במכבי ת"א ובנבחרת ישראל. “יכולתי לקבל ספורטאי מצטיין, אבל אז, כשהגיע הרגע, שני חבר’ה משייטת 13 פגשו אותי ושכנעו אותי לצאת לגיבוש”, הוא מספר בראיון משותף עם בנו.

במהלך הגיבוש אלון נפצע ברגליו, אבל לא ויתר על המשך שירות בחיל הים. "הייתי מפקד ספינת יתוש בעין גדי. פעלנו בפעילויות שונות בים המלח ומאוד נקשרתי למקום”, הוא מספר. לאחר שחרורו מצה”ל למד אלון לתואר ראשון בפרסום ושיווק בארה”ב ובהמשך לתואר שני באוסטרליה. כיום הוא מנהל משרד פרסום בארץ.

“חלום שמתגשם. זה החל כשארז סיים בהצטיינות את התואר האקדמי. זו גם הייתה חוויה מרגשת לראות את החבר’ה הנהדרים בקורס החובלים – מפקדים וחיילים. אנשים מדהימים, ילדים מלח הארץ. שומעים על דברים קשים בחדשות, אבל יש לנו במה להתגאות. הם מקור לגאווה לכולנו”.