עוד הוסיף יערי שהציבור בעזה מאבד אמון, כך לפי המאמרים, בציטוטו: "'גם אם מבטיחים לנו משהו, בסוף זה לא מתקיים. הציבור מגיע לנקודה שהוא לא יכול לשאת את זה עוד'".
הפרשן המשיך והרחיב באותו נושא: "ד"ר אחמד יוסף, שהיה הרבה שנים היועץ המדיני הבכיר של אסמאעיל הנייה, אומר 'צריך עכשיו לחפש הודנה, שביתת נשק של בין 3 ל־5 שנים', אבל מתוך דיבורים איתו, אני יכול להגיד לכם שזה גם יכול להיות 10 ו־15. ומצד שני, ד"ר איברהים חממי, שונא ישראל מושבע שיושב בלונדון, כותב 'זה לא עובד, כל זמן שאי אפשר להבטיח שגם הגדה המערבית וגם ערביי ישראל וגם הפלסטינים בפזורה מצטרפים לסיבוב, אין טעם בזה'. הוא אומר ליחיא סינוואר וחבריו, 'אני לא אומר לכם מה לעשות בדיוק, אבל בדרך הזאת, אתם לא יכולים להמשיך'".
לשאלה מדוע הקולות האלה נשמעים ולמה זה קורה, השיב יערי כי עם הזמן, האוכלוסייה פונה יותר ויותר נגד החמאס: "אני חושב שחמאס הבינו שהדבר הזה הוא חסר תועלת, האוכלוסייה פונה נגדם אפילו בצורה קולנית. למשל, קמה בעזה תנועה שהם מדכאים אותה, תחת הכותרת 'אנחנו רוצים לחיות', והם רואים את זה למשל בגידול האהדה והסקרנות של הציבור, בעיקר צעירים, כלפי מה שנקרא הזרם הדמוקרטי בתנועת פת"ח של מוחמד דחלאן, שהם די פעילים ברצועת עזה".
המראיינים שאלו האם המדיניות שהממשלה בישראל הלכה איתה - של לתת גם "מקלות", כלומר להגיב על כל פעולה, אבל מצד שני לתת להם לחיות, לעודד אותם כלכלית, ולהגיב צבאית, האם זה נושא פירות, ועל כך השיב יערי בחיוב: "בעיניי זה נושא פירות. אנשים מתוך מערכת הביטחון בדרגים לא הכי בכירים, אבל גם בדרגים בכירים, למשל מסביבתו של גנץ, באו לפני כשנתיים ואמרו את הדבר הזה. הנקודה היא שיש הגבלות על מי שיכול לעבוד בישראל, מצידנו. שב"כ מסנן אותם ויש גם הגבלות רציניות מצד חמאס. חמאס לא נותן לכל אחד ללכת לעבוד בישראל, הפועלים עוברים סינון כפול".
בסיום הריאיון הדגיש יערי כי השיח הנ"ל ברשתות החברתיות קיים, "לא בעוצמה גדולה, אבל זה מחלחל".
התרעות פיקוד העורף