היא הדגישה את השבר העמוק שהולך ונפער בין ארה"ב לבעלות בריתה באירופה, וכן את הפילוג בינן לבין רוסיה בנוגע לפתרון הסכסוך באוקראינה.
מעבר להתקרבות האישית בין שני המנהיגים וחידוש הדיאלוג בין וושינגטון למוסקבה לאחר שנים של חרמות וסנקציות בעקבות הפלישה לאוקראינה, הפסגה אף העניקה לראש הקרמלין "תמונת ניצחון" חשובה, בעלת משמעויות גיאופוליטיות מרחיקות לכת. מדובר במהלך דיפלומטי המחזק משמעותית את תדמיתו, ובמקביל - את השפעתה ויוקרתה של רוסיה בזירה הגלובלית.
גם מיקומה של הפסגה אינו מקרי. השניים נפגשו בבסיס אמריקאי אסטרטגי באלסקה – שממוקמת בצומת שבין אסיה לצפון אמריקה, ושהועברה מרוסיה לשליטת ארה"ב ב־1867.
המקום מסמל את העובדה שמשא ומתן טריטוריאלי אינו טאבו, וכי דרישותיו של פוטין לוויתורים מאוקראינה הן לגיטימיות. כמו כן, הוא מדגיש את שיאו של העימות ההיסטורי שנערך בזמנו בין המעצמות העולמיות ושיצר את הסדר העולמי הנוכחי.
התבוננות מקרוב אף מראה כי מעבר לאמפתיה, שלא לומר אהדה ופתיחות, שהפגין טראמפ כלפי עמיתו הרוסי, עצם הגעתו הפיזית של פוטין למפגש על אדמת אמריקה, על כל הטקסיות הכרוכה בכך וחרף הסקנציות הכבדות וצווי המעצר הבינלאומיים שהוצאו נגדו – משדרת מסר עוצמתי: נשיא רוסיה זוכה ללגיטימציה בינלאומית מחודשת.
המפגש הוא קריאת תיגר מטלטלת על המוסדות הרב־צדדיים (דוגמת נאט"ו וה־EU) ונורמות המשפט הבינלאומי, המעצימה את חולשת המערב והמדיניות האירופית, שהוקיעו עד כה את ההנהגה הרוסית.
בנוסף, הפסגה מאותתת כי פוטין, חרף המשך מדיניותו הלוחמנית ומאבקו הצבאי באוקראינה – שגבה עד כה מאות אלפי הרוגים ופצועים, חיילים ואזרחים, משני הצדדים – עומד בשורה אחת עם נשיא ארה"ב. עוד היא מסמלת כי הרוסים הם שחקן מרכזי רב־עוצמה, שאסור להתעלם ממנו בכל דיון מהותי על סוגיות גלובליות משמעותיות, ובמיוחד, בסוגיית אוקראינה.
הכתבת קווי יסוד
מבחינה אסטרטגית כוללת, הצלחתו של פוטין להסיט את השיח מהפסקת אש ומניעת הסלמה צבאית, אל מו"מ ממושך להשגת הסכם שלום ארוך טווח סביב דרישותיה המקסימליסטיות של ארצו, ממקדת את הדיון בסוגיית הריבונות האוקראינית. לצד היותו הישג דיפלומטי־אסטרטגי כשלעצמו, מהלך זה הדגיש את יכולתו להכתיב את קווי היסוד של השלום העתידי ולמצֵב עצמו כגורם עוצמתי, שעל אף, ואולי דווקא בשל תפיסתו כגורם מנודה או מוחלש – אסור להתעלם ממנו.
יתרה מכך, הימנעות טראמפ מהטלת עונשים כבדים וסנקציות חמורות ומשניות על מוסקבה ושותפות הסחר שלה, חרף איומיו הקודמים (דוגמת הודעתו משבוע שעבר כי יטיל מכס נוסף של 25% על הודו כעונש על יבוא נפט וגז רוסי), ולצד נכונותו ללחוץ על ממשלת זלנסקי לוותר על שטחים – מחדדת את השפעתו הרבה של פוטין על סדר היום הבינלאומי ועל סדרי העדיפויות של ממשל טראמפ.
היא ממחישה את מדיניותו ההפכפכה והמסוכנת של נשיא ארה"ב וכן את כניעתו לסחטנות הרוסית, ומשקפת את הפיצול במערב ותחושת המיאוס וחוסר האמון האירופי כלפי וושינגטון.
בראייה גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה, קיומו של דיאלוג ישיר בין מנהיגי ארה"ב לרוסיה מציב כבר עתה את מדינות אירופה בפני דילמה אסטרטגית ואתגר ביטחוני עצום. הפחתת המעורבות האמריקאית בנאט"ו ובסכסוכים האירופיים מחלישה את אסטרטגיית ההרתעה האירופית ומעמיקה את חוסר הוודאות הביטחונית.
היא יוצרת חלל אסטרטגי שמחייב את מדינות אירופה לבחון מחדש את הקשרים והבריתות, המדיניות והיכולות שלהן להתמודד עם הדינמיקה החדשה שמתהווה שם בימים אלה.
על רקע החשש הגובר - בעיקר בקרב מדינות מזרח אירופה כמו מולדובה ופולין, המדינות הבלטיות ופינלנד - מפני היחלשות מחויבותה של ארה"ב להגנה על היבשת, הן נדרשות לפתח מדיניות חוץ עצמאית, גמישה ופרגמטית – מהלך חשוב כשלעצמו – הפוגע בלכידות המערבית.
על רקע התגברות תחושת האיום הביטחוני מצד רוסיה במיוחד כעת, מנהיגות אירופה בהובלת צרפת וגרמניה גם צפויות להאיץ את הקמתם של מנגנוני ביטחון אירופיים שאינם תלויים בנאט"ו. הן עשויות להגביר את ההשקעות בטכנולוגיות צבאיות, לרבות מודיעין וסייבר, וכן לבחון את חיזוק קשריהן עם קנדה, אוסטרליה, יפן והודו, בין השאר, במסגרת הברית הביטחונית הרב־צדדית (QUAD).
כל זאת, במטרה להתמודד עם מרחב האיומים הקיימים והפוטנציאליים, וכן כדי ליצור גוש מערבי חלופי שיצמצם את התלות בארה"ב, לנוכח איומיה להטיל מכסים על תעשיות מרכזיות באירופה, העלולים לפגוע בשיתוף הפעולה הכלכלי הקיים ביניהן (לדוגמה, היקף הסחר הכולל בין ארה"ב ל־EU הגיע ל־1.5 טריליון דולר ב־2024, המייצגים כ־30% מהסחר הגלובלי ו־43% מהתמ"ג העולמי).
הזדמנות רוסית נדירה
התקרבות טראמפ לפוטין מעמיקה את הקרע בין ארה"ב לבין בעלות בריתה האירופיות ומחריפה את הפיצול ביניהן, ואף יותר מזה. בראייה רוסית, לאי־הגעה להסכם שלום עם אוקראינה, ובמיוחד לאי־חידוש הסנקציות על מוסקבה, יתרון אסטרטגי משמעותי.
התפתחויות אלה טומנות בחובן השלכות מרחיקות לכת על הכלכלה הרוסית ומספקות לה הזדמנות נדירה לפרוץ את הבידוד הפוליטי־כלכלי הבינלאומי ולשדרג את מעמדה והשפעתה הגיאופוליטית.
הפחתת הלחצים והמגבלות על מגזרי האנרגיה והפיננסים עשויה להאיץ עסקאות ושיתופי פעולה מגוונים, במיוחד בתחומי הסחר, הטכנולוגיה והאנרגיה – כדוגמת חזרת ענקית הנפט האמריקאית ExxonMobil לפרויקטים מרכזיים בחוף האוקיינוס השקט.
הסרת החסמים הפיננסיים והמסחריים תאפשר זרימת הון והשקעות זרות בתשתיות, בתעשיות ובטכנולוגיות רוסיות, וכן בפרויקטי פיתוח שונים ברחבי רוסיה כדוגמת החוג הארקטי. בכך תזכה רוסיה לגישה מחודשת לשווקים ולמוסדות פיננסיים, ולערוצי סחר ותעבורה גלובליים.
במקביל, חידוש קשרי הסחר ויצוא אנרגיה, דשנים ומוצרים חקלאיים ללא מגבלות מערביות, עשוי לחזק את הרובל ולהרחיב את הפעילות הכלכלית של רוסיה, תוך הפחתת התלות ביצוא נפט וגז טבעי לסין והודו. גידול בייצור וביצוא הנפט הרוסי צפוי להשפיע על מחירי האנרגיה העולמיים ולהחזיר את רוסיה לתפקיד מרכזי בשוקי הנפט הגלובליים כמו גם בכלכלה העולמית.
בעניין זה פורסם לאחרונה כי הגדלת תפוקת הנפט כמו בסחלין 1 לכ־220 אלף חביות נפט ביום, צפויה להזרים מיליארדי דולר למשק הרוסי מדי חודש – הכנסות שישקמו את מגזר האנרגיה ואף ישמשו להמשך מימון המערכה באוקראינה.
אין ספק אפוא כי בעבור פוטין, שחותר לנורמליזציה פיננסית מול המערב, פסגת אלסקה היא רק "קצה הקרחון". אם לא יוסרו הסנקציות על הנפט הרוסי, סלולה הדרך מבחינתו להסלמת המלחמה והרחבתה הרבה מעבר לאוקראינה.
התרעות פיקוד העורף