אבל מצד שני, חשוב לציין, מדובר בבעיה שכמעט לא יצא לי לדבר עליה עם איש - מטעמי בושה - ולכן יכול להיות שמנעתי מהרבה הססנים כמוני להיפתח ולחשוף את עצמם.
כל כך הרבה זמן אני מבזבז על הבעיה הזו. אני יושב מול תפריטים במשך שעות; בוחר מילים במיילים כאילו כל מייל שאני שולח נכנס לדפי ההיסטוריה; לוקח את הזמן לפני כל SMS ומחשב את עומק המגבלות של השפה העברית ביחס למסר שאני רוצה להעביר; אני עומד ברחוב במשך זמן לא מבוטל ומנסה להחליט באיזה נתיב ללכת הפעם; בוהה מול המדפים בסופר ומנסה להחליט איזה פריט לקחת. בקיצור, אני חי בעיכוב כרוני ופחד משתק מקבלת החלטות.
במובן הזה אני חייב לומר גם שבכל פעם שאני שומע את שלל פרשני החדשות מספרים שוב ושוב על כך שדרכו של נתניהו להתנהל היא לדחות החלטות כמה שיותר ולא להחליט (רק אם אין ברירה וברגע האחרון), אני מרגיש הזדהות גדולה. ביבי, אני מבין אותך ולליבך. אנחנו מועדון מצומצם של אנשים ועלינו לתמוך זה בזה.
לא רוצה להתבגר
אחד הדברים הכי גרועים בלהיות מבוגר הוא הצורך לקבל החלטות. ככל שאתה גדל החיים מעמידים בפניך יותר ויותר אפשרויות שמהן אתה צריך לבחור. ואני לא טוב בקבלת החלטות.
פעם זה היה הרבה יותר פשוט - החיים לא היו מסובכים ויכולת ״להתגלגל״ איתם (אני שונא את המילה הזו ״מתגלגל״ על כל צורותיה - ועוד יותר אני שונא את מילת האחות שלה ״זורם״ - אבל במקרה הזה זו באמת המילה המדויקת ביותר שניתן למצוא). כל עוד היית בבית ספר, החיים צומצמו למערכת שעות קבועה ולמסיבת כיתה ביום שישי, ולא היית צריך לעשות יותר מדי, יכולת להתגלגל משיעור לשיעור ולצלוח ככה את מיטב שנות הילדות שלך.
אחר כך בצבא זה בכלל היה פשוט - הכל היה מסודר וקבוע, וזכות ההחלטה ממש נשללה ממך, הצבא בחר בשבילך הכל. ואף שכשהיית שם במקומות האלו הרגשת שזה דבר נוראי, בדיעבד הבנת כמה שזה היה דבר נפלא וכמה זה הפך את חייך לפשוטים. אחרי הצבא נזרקת לעולם ונדרשת לעמוד על רגליך, לקבל החלטות בעצמך ולשאת בתוצאות שלהן.
במקרה שלי זה גם היה מסובך וגם הסתבך. אולי בגלל זה מצאתי את עצמי דפוק וזרוק בין מכוני גמילה (שם מחליטים בשבילך מה לעשות), עד שהגעתי למצב שבו אני אחד האנשים הבודדים שנשארו אי פעם מרצונם במכון גמילה במשך כמעט שנה לאחר שסיימו את מסע הגמילה הרשמי שלהם במקום.
כל עוד יכולתי להישאר שם, נשארתי. אבל בסופו של דבר הגיע היום שבו נאמר לי על ידי מנהלי מכון הגמילה ש״עם כל הרצון הטוב ועם כמה שאנחנו אוהבים אותך וכמה שזה כלכלי לנו שאתה ממשיך לשלם על השהות כאן, עליך להמשיך ולצאת לחיים״. ״מה, באמת? אני חייב?״, ספק שאלתי ספק התחננתי. ״כן, זה מה שכולם עושים״, השיבו לי.
אז יצאתי אל העולם ומצאתי את עצמי קורס מחרדות ופוביות מהחלטות. עד שמצאתי פתרון. אפליקציית הטלת מטבע בטלפון. מאז ככה אני עושה את ההחלטות שלי בחיים - על פי הטלת מטבע וירטואלי באפליקציה.
כל סיטואציה שבה אני נתקל ומחייבת אותי לבחור בין אופציות קיימות, מובילה אותי לשלוף את הנייד, לפתוח את אפליקציית הקפצת המטבע, להטיל ולבצע את הבחירה על פי מה שהמטבע החליט. זה קורה לעיתים עשרות פעמים ביום. אפליקציית הטלת המטבע היא האפליקציה המשומשת ביותר אצלי בנייד. החיים שלי, רבותיי, הם תוצאה של אפליקציה.
הרבה מדברים על היום שבו מחשבים ובני אדם יתמזגו ויהפכו לאחד, ומחשבים יקבלו חיים משלהם. ספרים רבים עוסקים בנושא, ותיאורטיקנים רבים, במיטב האוניברסיטאות בעולם, עוסקים בשאלה הזו ובניסיון לחזות מתי נגיע לנקודה הזאת.
אבל למעשה הדבר קורה כבר בימינו אלה, אצלי. כשחושבים על זה, הנה בפעם הראשונה אפליקציה קיימת מצאה לה ״גוף מארח״ - אני - והשתלטה עליו. הרי האדם שאני הוא בעצם תוצאה של אלגוריתם של מטבע באפליקציה. עם זאת, אני בדיוק חוגג השבוע ארבע שנים לאחת ההחלטות הבודדות - וגם החשובות - שקיבלתי בחיי. ארבע שנים מאז החלטתי להתנקות מסמים ולחזור להיות בן אנוש.
כמו בכל שנה, ביום השנה למועד, אסע למכון הגמילה הדרומי שבו התנקיתי ואדבר שם עם הנגמלים הטריים שנמצאים שם כעת. וגם השנה, כמו בכל שנה, אני הולך להסתכל להם בעיניים ולומר: ״תראו, אני לא מומחה גדול בהחלטות, אבל החלטה אחת אני מבטיח לכם שהיא ההחלטה הטובה ביותר שלכם - והיא ההחלטה להיות כאן ולהתנתקות״.
התרעות פיקוד העורף