על צבי, יחמור ואכילת פלאפל במכונית | שיפודים

מקלט? לא כשצריך אותו

הוא היה סגור. הם מיהרו עם התינוקת על הידיים אל המקלט העירוני השני שהם מכירים. הוא היה סגור. למזלם, באחד הבתים שבסביבה נתנו להם להיכנס למקלט. זה היה בגבעתיים. ביום שישי האחרון. מה זה? (בתגובה מעיריית גבעתיים נמסר שאחד המקלטים אכן היה סגור, והשני פתוח. מי שהעיד על האירוע הוכיח לי שהשער של חצר המקלט הזה היה סגור, ונותר סגור).

לא ליחמור

תוך כדי שיטוטיי הנמרצים ברשתות, שיטוטים שבהם כולנו מיטיבי לכת, ראיתי פתאום צילום. זה היה צילום מאוגוסט זה, של צבי נהדר עם קרניים נפלאות. הוא נמצא בגליל, צולם בגליל, והוא יפה יפה. יש לו קרניים גדולות ומסועפות, יש לו נקודות על הגב, והוא מביט בגאווה, באצילות, אל המצלמה. הכל אצלו נהדר, חוץ מהשם שלו: יַחְמוּר.

איך אתם יכולים לקרוא ליצור כזה נהדר, כזה אצילי, כזה עדין, כזה רב־הוד, "יחמור"? אני מבקש למצוא שם אחר מהר. אעשה הכל כדי לשחרר את בעל החיים הנשגב הזה מן השם "יחמור". אהפוך את המילונים, אהפוך את הלקסיקונים, לא יכול להיות שאין שם יפה יותר מאשר "יחמור" למין צבי או אַיָּל נהדר כזה.

דבר דומה קורה לפרח שצומח בר בארצנו, באמת אחד הפרחים היפים ביותר בישראל, וקוראים לו: "חוטמית זיפנית" (מנקדים: חָטְמִית זִיפָנִית). אני מבקש, די ל"חוטמית זיפנית", די ל"יחמור", תעזרו לי למצוא שם לא יחמורי, שם שיבטא את היופי של החיה הנהדרת הזאת. אני אקרא לה ביני לבין עצמי צבי רב־הוד או אַיָּל רב־הוד.

השם "יחמור" נמצא בתנ"ך: “אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר, וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר". מה אכפת לכם לקרוא לו "זֶמֶר"? הוא באמת נראה כמו שיר. שמו הנוכחי, יחמור, נגזר מהמילה אדום, חמרה, ובכן קראו לו "ארגמון", אולי אפילו "סמוּק". יותר טוב מ"יחמור", אבל בעצם היחמור הוא ממילא סוג של אַיָּל. ולכן שם טוב הוא "אַיָּל ארגמני", או "אַיָּל השני". אפשר גם "אַיָּל אָמוֹץ". או על פי מראהו: "אַיָּל מלכותי".

רגע, זה אַיָּל? אֱיָל? אַיִל??? צבי?? אני בכלל לא חושב שצריך להתעקש על ההבדלה הזו בין צבי ואַיָּל, די עיניתם אותנו עם ורדים ושושנים. אף אחד לא אומר: רובים וורדים, אומרים: רובים ושושנים. מה גם שאַיִל הוא סתם הזכר של הכבשים, ולכן השם אַיָּל מבלבל, במיוחד בלי ניקוד.

יש לו קרניים ונקודות על הגב, וכאשר האַיָּל המלכותי הזה פוגש אַיָּלָה (או אַיֶּלֶת) ונולד להם צאצא, זה הוא במבי. כן, העופר של האיילים היפים האלה הוא היצור המתוק אשר וולט דיסני כינה "במבי". עם הנקודות. הוא לא כינה אותו "יחמור קטן". תארו לכם שהיו מתרגמים את שם הסרט “במבי" ל"יחמורון". לא. אמא'לה, לא.

פלאפל במכונית

וחוץ מזה: מה אתה לא מבין, סכלוני? הרי מה שאתה מציע מיועד למי שאוכל פלאפל לבדו. אבל זאת שלידי, איך תאכל, אם רק לנהג יש מגש (שלא יעזור ממילא)? ומה עם הילדים במושב האחורי? כמה חסרת בינה יכולה בינה מלאכותית להיות? לא צריך בינה מי יודע מה, כדי להבין מה זו אכילת פלאפל, ומדוע מגש קטן על ההגה לא יעזור.

גם לא מגש שמולבש על הכיסאות האחוריים. פלאפל, עיוני, או שווארמה, צריכים פתרון רציני יותר. למשל, הנה משהו שבינה מלאכותית הייתה צריכה להבין לבד בלי שאסביר לה: איך לפתוח בתוך מכונית את המכל הפלסטי השקוף הקטן שמילאת בו טחינה, ונעלת את המכסה שלו היטב עד שנשמע הקליק, כדי שהטחינה לא תטפטף. אבל גם לא תיפתח.

בטח לא כאשר יד אחת שלך מחזיקה בפיתה נפוחה שהכל שואף לפרוץ ממנה. ונניח שמשכת בלשונית בעדינות, ואכן פתחת את המכל בלי להתיז טחינה על כל המכונית, איך תמזוג מהמכל הפתוח טחינה לתוך הפיתה בלי להכתים שטחים נרחבים בריפוד המכונית? נו, בינה מלאכותית, עני: איך אוכלים פלאפל במכונית?

חם מאוד בקיץ. מול דוכן הפלאפל עוד יותר חם. גם אין חניה. אדם ובת זוגו האהובה עליו רוצים לאכול פלאפל במיזוג. איפה יש מיזוג? במכונית. הם נכנסים למכונית. פורסים מפיות על הברכיים, אם יש ילדים במושב האחורי אומרים להם “להיזהר לא ללכלך, ילדים". זהו. זה המקסימום שהמדע ומהנדסי הרכב, כולל החשמלי והסיני, פיתחו כדי לענות על השאלה איך לאכול פלאפל במכונית.

לי יש כמובן פתרון, והוא: לקחת גיגיות פלסטיק גדולות בתא המטען של המכונית, הן נכנסות זו לזו, וגם חמש או שש מגבות גדולות, לשים את המגבות על הגוף, ואז על הברכיים להניח את הגיגית, וככה לאכול בכיף את הפלאפל. בבית לא הבינו בינתיים את ההיגיון שבתוכנית הזאת שלי. אשאל את הבינה המלאכותית: “איך אפשר לשכנע שזו הדרך היחידה לאכול פלאפל במכונית?".

פינת השלולית