סמוטריץ' רוכב על הסוגיה מנובמבר 2023, לאחר שנכנע להפצרותיו של בנימין נתניהו והצביע בעד העסקה הראשונה, אם כי הערים תנאים והסתייגויות. מיד לאחר העסקה הגיע למסקנה כי הסתייגותו לא הספיקה וחלק ממצביעיו עברו לאיתמר בן גביר. על כן הקשיח עמדות.
ימים יגידו, והסקרים בשבוע־שבועיים הקרובים יעידו, אם המהלך של גנץ – קריאתו למפלגות האופוזיציה להצטרף ל"ממשלת פדיון שבויים" – סייע ולו במקצת להתגבר על אחוז החסימה. ניחוש מושכל, לא ממש. גנץ הפגין חולשה וחוסר מיומנות פוליטית גם יחד. הוא כינס את מסיבת העיתונאים מבלי שתיאם את מהלכיו עם ראשי סיעות האופוזיציה, וככל הנראה מבלי שניהל מגעים עם נתניהו.
לזכותו של גנץ ייאמר כי אינו ציני, הצהרתו כי הוא חפץ בהחזרת החטופים איננה שקר. אבל מה לעשות, איש טוב זה לא מקצוע, כוונות טובות זה בתפילה. בפוליטיקה נדרשות מיומנות, יכולת לקרוא את המפה וגם יכולת ללמוד מטעויות העבר.
פרופלורים
בגוש נתניהו לא נמצאת ולו סיעה אחת שתשמש משקל נגד לאגף הרדיקלי שבולם כל עסקה. נכון, הסיעות החרדיות הביעו תמיכה עקרונית בעסקאות, הן ממניעים פוליטיים ברורים (מלחמה מתמשכת פוגעת בסיכוייו של חוק ההשתמטות) והן משום שבשונה מהח"כים החרד"לים, חבריהן לא איבדו לחלוטין מודעות לערך של פדיון שבויים.
אך תמיכתן הסתפקה בכמה התבטאויות ותו לא. יהדות התורה וש"ס לא תבעו נחרצות ולו פעם אחת מהממשלה לפעול להחזרת החטופים.
להמחשה, בשבוע שבו פרסם חמאס תמונות מצמררות של אביתר דוד ורום ברסלבסקי, מאיר פרוש, שר לשעבר וחבר כנסת, הכריז על שביתת רעב. לא בגלל החטופים המורעבים, אלא בגלל מעצרם של כמה עריקים חרדים בשדה התעופה. אה כן, את אוהל המחאה הוא נטה מול משרדה של גלי בהרב מיארה, לא מול משרד ראש הממשלה.
כבר בחודשים הראשונים אחרי 7 באוקטובר, למשפחות החטופים לא נותרה כתובת במסדרונות השלטון. וכשאין לאזרח כתובת בממשלה ובקואליציה, מחאה ציבורית היא ברירת המחדל, גם אם השלטון אוטם את אוזניו ומשדר למפגינים כי הם יכולים להסתובב כפרופלורים.
התרעות פיקוד העורף