המשמעות ברורה: רצח, חטיפות ופיגועים הופכים למסלול לגיטימי לקבלת פרס מדיני. במקום לדרוש כתנאי מוקדם את פירוק חמאס מנשקו ושחרור החטופים, מקרון מעדיף להעניק הכרה בחינם. זו לא רק טעות מדינית אלא מסר מסוכן לעמים אחרים: אלימות משתלמת.
מעבר לסכנה הישירה מדובר גם בצביעות היסטורית. צרפת מטיפה על זכות להגדרה עצמית בעוד היא ממשיכה להחזיק 13 טריטוריות מעבר לים, מושבות לשעבר. בקלדוניה החדשה, הילידים הקנאקים דורשים עצמאות כבר עשרות שנים, נאבקו בדרכים דמוקרטיות ומשפטיות אך פריז מסרבת לשחרר אחיזה ואף מפעילה כוח. דינמיקה דומה מתקיימת גם בגיאנה הצרפתית ובפולינזיה הצרפתית. אם נלך לפי ההיגיון של מקרון, הדרך היחידה של הקנאקים, הגיאנים או הפולינזים להשיג מדינה היא באמצעות מעשי טרור ורצח אזרחים. האם זה הלקח שצרפת רוצה ללמד את העולם?
גם בקנה המידה הפנימי המצב חמור ביותר. לפי נתוני ארגוני הגג של הקהילה היהודית בצרפת ונתוני משרד הפנים, מספר התקיפות האנטישמיות ב־2023 הגיע לשיא שלא נראה עשרות שנים. הקונסיסטואר היהודי הזהיר שההכרה החד צדדית, ללא תנאים כמו שחרור חטופים ופירוק חמאס, תחזק את האנטישמיות ותסכן את עתידם של יהודי צרפת.
הגיע הזמן לומר את הדברים בקול ברור: שלום לא נולד מהצהרות חד צדדיות. שלום נבנה מתהליכים פוליטיים עם שותפים שמכירים בזכות בישראל להתקיים ומתחייבים לדו קיום אמיתי. מהלכים חד צדדיים מחלישים את המתונים, מחזקים את הקיצוניים, ומסכנים את היהודים בצרפת ואת תושבי ישראל כאחד.
צרפת מתגאה בסיסמת "חירות, שוויון, אחווה". חירות אינה יכולה להינתן לטרוריסטים, שוויון אינו יכול להתעלם מאלימות ואחווה אינה יכולה להיות מופעלת רק על חלק מהצדדים. אם צרפת באמת רוצה ללמד שיעור מוסרי לעולם, עליה להתחיל בבית: במאבק נחוש באנטישמיות, בכיבוד זכויות עמים המבקשים עצמאות בדרכי שלום ובהבנה שפרסים לטרוריסטים לא יביאו שלום אלא יבטיחו סבב דמים נוסף.
התרעות פיקוד העורף