ראשון עלה ניתאי, לקול תשואות הכפיים שלנו והשיר שבחר ("אני ואתה נשנה את העולם"). נכון, מקצב השיר לא מתאים לרגע צבעוני במיוחד, אבל ניתאי צבע אותו בגווניו. הוא הגיע אלינו ובידו ילקוט הכדורגל החדש שקנו לו לכיתה ב', הקלמר שעושה אורות (כן, זה קיים), נעלי הספורט בלבן בוהק שעתיד להיהפך לשחור עוד לפני סוף השבוע, המחברות הרבות, העטיפות והשוס - מחק ענקי בצורת גולגולת שרכשתי לו באינטרנט. אחרי שהשתחווה בפנינו, קיבל שטר נחמד מכל אחת מאיתנו לכבוד השנה החדשה ופינה את הבמה למילה, תאומתו.
גם היא עלתה על הבמה המאולתרת עם שיר שבחרה (משהו על בלרינה קפוצ'ינה) והציגה את ילקוט הסטיץ' שלה, הקלמר מפוצץ הטושים והצבעים הזוהרים והמון פומפונים של חד-קרן שקישטו את הנעליים החדשות שקנו לה, גם היא קדה קידה וקיבלה שטר.
ואז עלתה גפן הביישנית, שבשונה מאמה, רודפת הזרקורים, כל אינטראקציה עם קהל הבוהה בה מכניסה אותה לחרדה והיא מסתגרת ונעמדת בצד. אני הצגתי במקומה את תיק בת הים שרכשתי לה לגן, נעלי ספורט עם אורות וקופסת אוכל עם המון תאים (ותא סודי לממתקים). היא קיבלה שטר קצת יותר גדול מהתאומים כי היא בת יחידה.
הם כל כך נרגשים להתחיל את השנה החדשה, גפן בטרום חובה והם בכיתה ב', ולא רק הם, נדירים הילדים שלא ששים לחזור אל הגן או אל בית הספר, החופש הארוך והמייגע הזה כבר יצא להם מכל חור אפשרי. הם כמהים לסדר יום, חברים ודפים מדיפים ריח של חדש, לכתוב עליהם את שילמדו ויספגו השנה.
וברכה כמעט אחרונה לכם, אנשי החינוך. אני רואה אתכם בחנויות היצירה, בקבוצות הפייסבוק המספקות רעיונות להעשרה, אני מרצה לפניכם בהשתלמויות, בימי ההדרכה, ההערכות והגיבוש של לפני תחילת שנת הלימודים. אתם מוציאים מהכיס לא מעט כסף כדי להגיש לתלמידים מתנות קטנות לתחילת השנה או כדי לקשט את הכיתה מעבר להיצע הסטנדרטי שאתם מקבלים - שאפו, זכינו כולנו וזכו ילדינו.
התרעות פיקוד העורף