הרגע הזה שבו אתה מביט פתאום בשניהם, צמד־חמד מהגיהינום, עומדים כתף אל כתף בזירת (עוד) פיגוע מדממת בירושלים, ונוהמים זה אחר זה את אותן סיסמאות שחוקות על הטרור, ואתה צובט את עצמך ומתקשה להאמין שזה אמיתי. הם נראו כאילו הופרדו בלידתם. וכן, זה אמיתי לגמרי.
קשה להאמין, אבל לא מזמן נתניהו עוד סירב להצטלם עם בן גביר בפריים משותף, אמר בריאיון טלוויזיוני ש״בן גביר לא יהיה שר בממשלתי״, וסיפר איך לא הסכים ״להבעיר את כל המזרח התיכון״ ערב בחירות וסירב לדרישתו של בן גביר להתפלל בהר הבית, כי ״יש גבול למה שאני מוכן לעשות כדי לנצח בבחירות״.
ובכן, אין גבול. וגם אין הבדל בין נתניהו לבן גביר. האיש שעד לא מזמן ניסה בכל כוחו לבדל את עצמו מאותו בריון נבער וגס רוח מהגבעות, הפך לנושא כליו. אני אומר את זה כי בן גביר, באותה הופעה משותפת בזירת הפיגוע, נשא נאום חוצב להבות ובו האשים את שופטי בג״ץ בגל הטרור.
אין לי שום ציפיות מבן גביר. זה הטריק שלו, זה התעלול שלו, הוא עושה את זה כבר שנים ומתקדם לא רע. הבעיה היא בזה שעמד לצידו אתמול, בירושלים. כי אחרי הנאום של בן גביר, נתניהו הבין ומיד הוסיף כמה משפטים, ובהם נכלל גם הרמז הזה: ״בית המשפט, גם אתם במלחמה. גם אתם במלחמה הזאת״.
צריך לנשום עמוק ולעכל את זה. בן גביר האשים את בג״ץ בפיגוע, ונתניהו, נבוך, שיודע שאין לבג״ץ ואין ליועמ״שית שום חלק בפיגוע או בשאר האסונות הביטחוניים, הבין שהוא לא יכול להישאר מאחור. מכיוון שהוא התקשה לרגע להגיד את אותם הדברים – בכל זאת, תפקיד התוכי של בן גביר קצת קטן עליו – הוא הסתפק ברמז. ״גם אתם במלחמה״, הוא אמר, ובעצם סימן לצופים ש״בן גביר צדק״.
באנגלית הוא משתמש בכל מה שהמשפט הישראלי מנפק עבורו. מנסה להמשיך לעטות את השכפ״ץ המשפטי שממנו אמורה ליהנות מדינה דמוקרטית. בעברית הוא מטיל בבג״ץ את הרפש שמרוח על פרצופו. מנסה להאציל לשופטי בג״ץ את אות הקין שבה נטבע מצחו ב־7 באוקטובר. לשווא. זה לא יצליח.
ישראל במלחמה. כבר שנתיים. ממשלת 7 באוקטובר, שעד אותה שבת בשעה 6:30 בבוקר קידשה את שם חמאס ועשתה הכל כדי שאספקת הדולרים והטובין לא תיפגע, חלילה, גילתה את האור. כדי להתחמק מאחריותה לטבח הנורא, ולכל מה שקרה כאן לפניו ואחריו, היא מסמנת מטרות דמות לא רלוונטיות כ״אשמים חלופיים״ תחתיה.
קצרה היריעה מלתאר את ההתנהגות של האופוזיציה בימיה של הממשלה הקודמת. הם בונים על הזיכרון הקצר שלנו. אבל הזיכרון שלנו לא קצר, הוא ארוך מאוד. רשימת הנרצחים, הנופלים והנטבחים שחווינו כאן מאז עלייתה לשלטון של ״ממשלת הימין על מלא״ ארוכה אף ממנו.
ההודעות לעיתונות של האיש הזה הן מופת של גיחוך. הוא חי ביקום משל עצמו, שבו אין בתי דין בינלאומיים, אין לגיטימציה, אין מעמד בינלאומי, אין שכל ישר ואין גם טאקט. שיציץ רגע למגדל ממול – יש שם צה״ל, מתפרסמות הודעות מסודרות על פעילותו, מנוסחות בקפידה, מנומקות, המטרות מופללות, הסיבות מפורטות.
הבעיה היא שעם הודעות כאלה כ"ץ לא יכול לקנות במכולת, כלומר לקושש לייקים ולהתקדם בפריימריז העתידיים בליכוד. ולכן הוא בעצם מאמץ את הז׳רגון של חמאס (״מבול אל אקצא״), ואת עולם הדימויים הפנטזיונרי והפרימיטיבי ביותר שאפשר להעלות על הדעת, ובנוסף לכל זה גם מביא לנו את הנאחס.
התרעות פיקוד העורף