אבל בן גביר גם הוסיף הערה מעוררת מחלוקת, שממנה משתמע שהחלטת בית המשפט העליון ביום שלפני הפיגוע, לשפר את תנאי תזונתם של מבצעי הטבח בעוטף עזה ואחרים, היוותה תמריץ למחבלים. ראש הממשלה הצטרף לדבריו - והתקשורת מיהרה להסתער על הדברים כמוצאת שלל רב תחת הכותרת "מאשימים את בג"ץ בפיגוע".
ליאל, במקצוענות, מבליעה את המסר של החלטת בג"ץ בתוך העובדות. בן גביר, לעומתה, הבליט את השורה התחתונה של ההחלטה, שהיא שיפור תנאי התזונה של הנוח'בות וחבריהם לדגל ולדרך. בעייתיותה, לשיטת השר, נעוצה בפרשנותה על ידי מפגעים בפוטנציה.
בן גביר השקיע עמל רב במחיקת דימוי הכלא הישראלי כקייטנה של אוכל טוב, טלוויזיה ואפשרויות לימודים, כדי להפוך את הכלא מגורם משיכה לגורם הרתעה. פסק הדין של הרוב בבג"ץ מועד להיתפס כסיבוב פרסה הפוגע בהרתעת מפגעים בפוטנציה שמוכנים להיות שהידים, כאשר הרתעתם תלויה בצפוי להם בכלא אם ייוותרו בחיים.
אני מתקשה להבין מדוע צריך היה לקבל ברוב דעות החלטה שעניינה אינו פרשנות חוק, אלא בדיקת מזון כמו היו שופטי "מאסטר שף" - במקום לבקש חוות דעת מומחה. אבל הבעייתיות האמיתית בהתפלגות השופטים בהחלטה החוקתית הרת הגורל הזו, של ספירת מזון הנוח'בות, היא שלו היה הציבור מתבקש להמר באתר ההימורים ווינר על התפלגות ההצבעה בהרכב הזה, 100% מהמשתתפים היו מנחשים נכון את התוצאה.
דבר ערבית
ישראל מוצפת בכרזות הדורשות במפגיע את השבתם המיידית של החטופים. מי לא מזדהה עם הכרזות הללו? אינני מכיר דובר עברית אחד שלא מצטרף מעומק ליבו לתוכנן. אבל יש בעיה: המפתח לשחרור החטופים לא נמצא בידי דובר עברית כלשהו. מי שמחזיק בחטופים, מרעיב אותם, מענה אותם ומאיים להורגם - מדבר ערבית, ודווקא בערבית אין שלטים.
וזה לא שאין שלטים בלעז: על המגדל שנפגע במלחמה עם איראן מתנוססת כרזה באנגלית בדרישה להשבת החטופים. אין בעיה עם כרזות באנגלית, או מנדרינית, או סוואהילית.
אבל השאלה מדוע המממנים למיניהם משקיעים סכומי עתק בשלטים שמטרתם לייצר לחץ עוצמתי שירעיד את אמות הסיפים בישראל בעברית ויהדהד בכל רחבי תבל באנגלית, אבל נמנעים מהנפת כרזות ותליית שלטים בשפה היחידה שמי שהאסירים בידיו מבין, והיא השפה הערבית.
למה קריאה לשחרור החטופים בערבית אינה מופצת בפמפלטים ברחבי עזה ובתקשורת בעולם הערבי? נכון, הסיכוי שהפעולה הזו תוביל לשחרור החטופים קלוש, אבל הוא קלוש פחות מהסיכוי שדובר עברית יוכל לשחרר את החטופים בדרכי שלום בלי לשלם מחיר שאפילו הרוב בקפלן לא מוכן לשלם.
אין מנוס מהמסקנה שהסיבה היחידה להימנעות מקמפיין לשחרור החטופים בשפה הערבית קשורה למניע האמיתי הפותח לרווחה את כיסי מי שמממן את הקמפיין.
לדאבון הלב, התעלמות הקמפיין מהשפה הערבית מעידה כאלף עדים, שמממני הקמפיין הזה אומנם מעוניינים כמו כולם בשחרור החטופים, אבל מה שמעניין אותם הרבה יותר הוא הפלת הממשלה. הקריאה בעברית ולא בערבית נועדה לשמש רמיזה כוזבת ועבה לציבור, שמי שמחזיק במפתח לשחרור החטופים היא הממשלה ולא חמאס.
על תבונה ורגישות
עם כניסת התחרות בתחילת שנות ה-90, לא הצליח הערוץ הראשון לשמור על מעמדו המוביל. מערכת החדשות שלו, במקום לשמור על קו ממלכתי, ניסתה להתחרות בערוצי האנטי. מה שנשאר הוא פס הייצור המשובח של סרטי התעודה והסדרות הישראליות.
גם הסרט המפורסם "אקסודוס" השטיח את סיפור מלחמת המחתרות והכאיב לרבים שחוו את ההיסטוריה ולא אהבו את סילופיה. אבל בגדול, כמו "התנתקות", החיה "אקסודוס" את החוויה ושיקף את הרוח האדירה שפעמה בעם הנוהר בספינות רעועות להשתתף בהקמת המדינה היהודית.
שירת "התקווה" על האקסודוס, על רקע הנפת הדגל הכחול-לבן בהפלגה מקפריסין ארצה, כמו המזמורים של משפחת עציוני על רקע אב המשפחה המסיר את המזוזה מדלת הכניסה לביתו, הם קטעים שלא ניתן לשכוח אותם ואת זרם הדמעות שהניבו באולם הקולנוע ("אקסודוס") ומול המסך הקטן ("התנתקות").
"התנתקות" הציגה את הדרמה של הקצין המעמיס על כתפיו משימה כפוית טובה, שמבטיחה לו שנאת עולם של האנשים שהוא דואג לשלומם ולבריאותם, תוך כדי יצירת התנאים לפינוי באי-רצון אבל ללא אלימות. זאת תוך שהוא פועל בהצלחה לסיכול מטרתם האסטרטגית של אלה שהפקידו בידיו את המשימה.
הם קיוו שפינוי ללא מחאה אלימה יכשיר את הקרקע לפינוי יהודה ושומרון. הוא השיג בכוונת מכוון מתוחכמת את התוצאה ההפוכה, ועשה זאת באופן מושלם, בנחישות וברגישות, שהולידו התנגדות פסיבית איתנה אך מאופקת ומעוררת כבוד, והזדהות ששאבה מהחיילים המפנים כוחות גוף ונפש עד הקצה.
התרעות פיקוד העורף