לא מדובר רק בניסוח אומלל או בהפרזה רטורית, אלא באיום מרומז כלפי מדינת ישראל - מדינה ריבונית שממשיכה להיאבק על זכותה להתקיים מול טרור ורצח. האם על ישראל להבין שאם היה לספרד נשק גרעיני, היא הייתה מאיימת על ישראל? לא שמענו אותו מאיים כך על משטר האייתוללות הרצחני שמכריז שוב ושוב על כוונתו להשמיד את מדינת היהודים.
במקום להיות שותף לניסיון להביא לשחרור החטופים שנמצאים בידיהם של ארגוני טרור, הוא בוחר להפנות את חיציו דווקא כלפי ישראל - הקורבן ולא התוקפן.
דבריו של סאנצ'ס מקבלים משמעות עגומה במיוחד כאשר משווים אותם לשתיקתו המכעיסה בכל הקשור לחטופים הישראלים. במקום להפעיל את מעמדו הבינלאומי, אם יש לו כזה, כדי לדרוש את שחרורם המיידי, הוא מעדיף לאמץ נרטיב עוין לישראל ולתת לגיטימציה לטרור. כל אמירה שלו שמטשטשת בין מצב החטופים המעונים לבין רוצחים מתועבים, היא פגיעה בכבוד האדם ומוסיפה לכאבן של המשפחות.
ההשוואה אינה מקרית: כשמנהיג ספרדי מתיר לעצמו להטיח ביהודים ובמדינתם האשמות חמורות ואף לרמוז על איום צבאי, הוא ממשיך מסורת של עוינות היסטורית שמדינה מודרנית הייתה אמורה להתנער ממנה מזמן. החוצפה של סאנצ'ס טמונה לא רק במילים עצמן, אלא גם בנכונותו לסכן את היחסים של ספרד עם ישראל - מדינה דמוקרטית, שמובילה מאבק עולמי נגד הטרור האסלאמי הקיצוני. דבריו לא מחזקים את השלום ולא מקרבים פיוס, הם מעודדים קיטוב, שנאה ואנטישמיות גואה ברחבי אירופה.
מעבר לאמירות המוטרפות, בולטת התנהלותו הבריונית של סאנצ'ס. ראש ממשלה במדינה אירופית שחברה בברית נאט"ו, בוחר להשתמש בשפה כוחנית ומאיימת כלפי מדינה ידידותית, תוך רמיסה מוחלטת של כללי הדיפלומטיה, ונוהג לא כמדינאי שקול אלא כבריון פוליטי שמבקש להרוויח הון ציבורי פנימי על חשבון ביטחונה של מדינה אחרת. מי שמרשה לעצמו לאיים במשתמע בנשק גרעיני, גם אם אינו קיים ברשותו, מאבד כל לגיטימציה מוסרית להטיף על זכויות אדם או על שלום.
הבריונות הזו באה לידי ביטוי גם בזירה האירופית: סאנצ'ס מפעיל לחץ על מדינות אחרות באיחוד האירופי לאמץ קו אנטי־ישראלי, מאיים על מנהיגים שמסרבים לשתף פעולה, ומנסה לכפות מציאות מדינית בכוח הרטוריקה. כך הופכת ספרד למדינה שמאבדת את תפקידה כמתווכת אפשרית והופכת לשחקנית חוץ עוינת במזרח התיכון.
כאשר מנהיג אירופי מתחייב לקלוט עשרות או מאות אלפים מבני עזה, מבלי לבצע בדיקות ביטחוניות ומבלי להבחין בין אזרחים תמימים לבין פעילי חמאס, הוא לא רק מסכן את ספרד, הוא מסכן את כל היבשת.
הצהרה זו חושפת יותר מכל את חולשתו של סאנצ'ס מול האסלאם הקיצוני. הוא יודע היטב שחמאס משתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי, אך במקום להוקיע זאת, הוא מוכן לפתוח את שערי ספרד לרווחה ולקלוט כל מי שיגיע. זו איננה מדיניות הומניטרית - זו כניעה אידיאולוגית לאסלאם הפוליטי, שמחזקת את הטרור ומקהה את יכולתה של אירופה לעמוד מול האיום.
במקום להגן על אזרחי ספרד ולחזק את ערכי הדמוקרטיה, סאנצ'ס מוכן להקריב את עתידם בשם אידיאולוגיה עיוורת של "קוסמופוליטיות" מזויפת. מי שמאמץ כל פליט ללא הבחנה, הוא מי שמתעלם מהעובדה שבין אותם פליטים מסתתרים גם אלה שדגלם הוא דגל חמאס. זו איננה חמלה, זו בושה, וזה חוסר אחריות משווע.
ההיסטוריה מלמדת אותנו שוויתור על זהות ועל עקרונות לא מוביל לשלום, אלא לאסון. מנהיג אירופי שאינו מבין זאת, חוזר על טעויות העבר ומסכן את עמו ואת שכניו. דבריו של ראש ממשלת ספרד הם לא פחות מעזות מצח של מנהיג קיצוני, שבמקום להיאבק בטרור - נלחם בקורבנותיו. במקום להיזכר באחריות ההיסטורית של מדינתו כלפי העם היהודי - חוזר על אותן הטעויות ומעמיק את הקרע.
ישראל לא חוששת מאיומיו של סאנצ'ס. היא חזקה דיה לעמוד מול כל מתקפה דיפלומטית, והיא תמשיך להגן על אזרחיה מול כל אויב, קרוב או רחוק. אולם על אירופה להתעורר ולשאול את עצמה: האם זהו המנהיג שהיא רוצה לראות בשדרה הראשונה שלה? האם זה הקול שהיא מבקשת לשדר לעולם - קול של בריונות, כניעה ועוינות ליהודים לאורך דורות? במבחן ההיסטוריה, דבריו של סאנצ'ס ייזכרו כהצהרה מבישה וכעדות לעיוורון מוסרי ומנהיגות כושלת.
התרעות פיקוד העורף