ישראל ידעה היכן מתגוררים בכירי חמאס. אלא שהמציאות המדינית והביטחונית הפכה כל פעולה בקטאר לבלתי אפשרית. וושינגטון ראתה בדוחה שותפה אסטרטגית, בין היתר כי שם שוכן הבסיס האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון – אל־עודייד. לכן כל ניסיון ישראלי לפעול על אדמת קטאר נתקל בעבר בחומת התנגדות אמריקאית.
ד"ר לוי דיבר על מעורבותה של קטאר ברשתות השפעה ובמימון ארגונים, וקרא לגיבוש אסטרטגיה מערבית מחודשת. "כיבוש אינו דווקא השתלטות על שטחים", הבהיר, "כיבוש הוא גם היכולת שלך לשתק את תהליכי קבלת ההחלטות של האויב, וזה בדיוק מה שקטאר מצליחה לעשות. אבל במקביל קטאר בנתה, בונה ותבנה כל תשתית שיש בה כדי לשנות את המערב תרבותית, חברתית וכלכלית, בדרך למימוש דוקטרינת האחים המוסלמים של החזרת האימפריה האסלאמית.
"קטאר מפעילה רשת תעמולה חובקת עולם שחדרה לכל בית ברחבי הגלובוס. הם שיחדו כל מנהיג וכל גורם שיכול לסייע להם בקידום האינטרסים שלהם. במקביל הם הפעילו כל זרוע אפשרית לפיגועי טרור, לערעור משטרים ולהפצת אסלאם רדיקלי שיש לו תכלית אחת – פגיעה במערב".
במהלך השנה וחצי האחרונות, נשמעות שוב ושוב קריאות מצד גורמים בישראל, בעיקר מקרב הצד השמאלי של המפה הפוליטית, "לסיים את המלחמה בכל תנאי". הקריאה נשמעת כקול של תבונה, עטופה בסיסמאות על אחריות, ריסון ושמירת חיי אדם. אולם מאחורי הקול הזה מסתתרת סכנה אמיתית: ניסיון להפוך את החולשה לאידיאולוגיה ואת הכניעה לאסטרטגיה. במזרח התיכון, המציאות מתרגמת את החולשה כהזמנה לחיסול, והוויתור נתפס לא כנדיבות, אלא כבריחה.
בעזה היו ממשיכים לפעול מנגנוני החינוך וההסתה, המייצרים דור נוסף של מחבלים ומחדירים רעל אידיאולוגי לכל שכבות הגיל. אלפי רוצחי הנוח'בה היו יושבים היום על גדרות עוטף עזה, מתאמנים וממתינים לפקודה לבצע חדירה נוספת ליישובים, אולי גדולה ורצחנית מזו שחווינו ב־7 באוקטובר.
בצפון, חסן נסראללה עדיין היה יושב על כיסאו, בריא ושלם, יחד עם צמרת חיזבאללה. עשרות אלפי רקטות היו ממשיכות להיות מכוונות אל ערי הצפון והמרכז, כשהן משודרגות ובטווחים ארוכים יותר. אלפי מחבלי רדואן היו מתארגנים על גדר הגבול, מצוידים בניסיון קרבי וממתינים לפקודה לפרוץ לגליל.
צה"ל ושירותי המודיעין פעלו במבצע מורכב כדי לחסל את צמרת ההנהגה בעזה ומחוצה לה. המבצע אולי לא השיג את יעדו, ולא סייע לקדם את המו"מ לשחרור חטופינו, אבל שלח מסר ברור: אין עוד מקום בעולם שבו "ראשי הנחש" יוכלו להמשיך להסתתר, בין שמתחת לאדמה ובין שבארמונות פאר. הפעילות הצבאית נועדה להבהיר לכל אויבי ישראל כי המלחמה הזו לא תסתיים עד שראשי ארגוני הטרור יחוסלו. מחבלי חמאס יודעים שהם חיים על זמן שאול.
בנקודת הזמן הזו ניצבת ישראל בפני הכרעה היסטורית. לא בין שלום למלחמה, שכן השלום אינו על השולחן מבחינת אויבינו, אלא בין עמידה נחושה לבין כניעה. מי שמדבר על "הפסקת אש בכל מחיר", מתעלם מהמחיר האמיתי: חזרה למציאות של איום מתמיד, גבולות מופרים וטרור בלתי נגמר.
דווקא ברגעים כאלה נבחנת המנהיגות, שאינה נמדדת ביכולת לקצור מחמאות מיידיות, אלא ביכולת להביט אל עבר דור העתיד של מדינת ישראל. מה נרצה להשאיר לילדינו? מציאות של הרתעה וביטחון, או מציאות של חולשה, פחד וכניעה? כאן חשוב להבהיר כי המלחמה איננה מטרה בפני עצמה, היא אמצעי להבטיח את קיומה של ישראל כמדינה חזקה וריבונית שתשיג את אויביה באשר הם.
עדיין מתבצעות פעולות נועזות נגד הנהגת חמאס בעזה, פעולות שמטרתן להבהיר כי ישראל לא תשלים עם קיומם של אלה המאיימים עליה. המרדף המאומץ אחרי ראשי חמאס משקף את הבנת האמת הפשוטה: במזרח התיכון לא מנצחים בהסכמות ריקות, אלא בנחישות, בהרתעה ובעוצמה.
התרעות פיקוד העורף