לתקשורת נוח לשקף לציבור תמונה פשטנית כזו, משום שהיא דרמטית יותר, קלה יותר להבנה וחוסכת מהפרשנים הפוליטיים את הצורך להתמודד עם המורכבות האמיתית של המפה הפוליטית. אולם זו לא המציאות הפוליטית האמיתית, אלא מציאות מדומה שמובילה למסקנות שגויות בהכרח.
ביסוד מחנה רק־לא־ביבי כגוש פוליטי, עומדת ההנחה שההתנגדות לבנימין נתניהו היא הערך האידיאולוגי העליון של כל מפלגות המחנה, ושערך זה גובר על כל מחלוקת רעיונית אחרת.
וכיום, הסיכוי להקים ממשלת שינוי שנייה קטן עוד יותר. ראשית, חברי קואליציית השינוי הראשונה כבר הבינו שהמבנה הפוליטי הזה לא יכול לתפקד. לכן גדעון סער וחבריו לתקווה חדשה כבר חזרו למחנה הימין, ואילו אביגדור ליברמן כבר הצהיר בפומבי שהוא לא יישב שוב בקואליציה עם מפלגת רע"ם.
על פי הסקרים שבוחנים את ההתאמה לראשות הממשלה, נתניהו זוכה לתמיכה לא מבוטלת – ונתון זה לבדו כבר מלמד על חולשת הטיעון המרכזי של גוש רק־לא־ביבי. יתרה מכך, בסקרי המנדטים אין למחנה רק־לא־ביבי 61 מנדטים יציבים, וזה עוד לפני התפתחויות פוליטיות אפשרויות כמו הקמה מחדש של הרשימה המשותפת ואיחודים בימין שינגסו במחנה רל"ב משני הצדדים. מסתבר שגם בעיני הציבור שמתנגד לממשלה, קריאת הקרב "רק־לא־ביבי" כבר לא מלהיבה את ההמונים כפי שהיה בבחירות 2021.
סביר אפוא להניח שבבחירות הקרובות לא יהיו למחנה רק־לא־ביבי 61 מנדטים, והיות שבקרב המפלגות המרכיבות אותו יש התנגדות עזה לשבת עם מפלגות חרדיות ועם מפלגות ערביות באותה קואליציה, קשה לראות איך מחנה זה יוכל להקים ממשלה מלכתחילה אם ימשיך בדרך זו.
בדרך להפסד בבחירות
האמת היא שהגוש הרל"ביסטי הוא עתה שריד ארכיאולוגי של בדיחה פוליטית לא מוצלחת. זה מעולם לא היה מחנה פוליטי מגובש, אבל עכשיו מפלגות השינוי עצמן כבר לא מחויבות ל"אידיאולוגיה" הזו כפי שהיו ב־2021, וניכר שגם רבים מתומכיהן פחות שמים דגש על רל"ביזם ממה שנהגו בעבר.
הגוש אינו קיים יותר. הנ"ל בר מינן. כל מה שנותר ממנו זה מקלט נוח לכל מפלגה שנעדרת אומץ לב ציבורי. במפלגה של בנט מצניעים את זה שמדובר במפלגת ימין קיצוני, ומנסים להוליך שולל מצביעי מרכז־שמאל להצביע עבורה באמצעות מסרים קפלניסטיים.
במפלגות המרכז־שמאל מטאטאים מתחת לשטיח את העקרונות שהיו אמורים להבדיל בינם לבין הימין, ובראש ובראשונה את התפיסה הבן־גוריוניסטית שכדי לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית, חובה להתנגד לחזון המדינה הדו־לאומית של הימין הקיצוני.
וכך, במקום להוביל בבהירות, מפלגות המרכז־שמאל מגמגמות ונוקטות עמדות מעורפלות, שבמקרים רבים נשמעות כמו גרסה חיוורת של עמדות ימין, וכשזה המצב – ביום פקודה יעדיף הבוחר את המקור על פני הזיוף.
בניגוד לדרך שבה הסוקרים והפרשנים מציגים זאת, "גוש" השינוי עבר אטומיזציה מלאה, ועתה זה כבר לא באמת מחנה פוליטי, אלא ערב־רב של מפלגות שמלבד רצון לשלוט – רצון שלא מתורגם אצלן לגישה פוליטית רציונלית ואפקטיבית – אין דבר שמחבר ביניהן. זו הסיבה העיקרית לכך שגוש הבלוף הזה כנראה יפסיד בבחירות הקרובות, גם אם נתניהו לא יצליח לנצח בהן.
הציבור פשוט לא ייתן רוב מוחלט לקואליציה שתהום פעורה בין המפלגות שמרכיבות אותה, וחלק ממפלגות אלו יעדיפו אחרי הבחירות לשתף פעולה עם נתניהו במקום להיות חלק מאופוזיציה מפוררת.
התרעות פיקוד העורף