בגדול, נשיא ארה״ב הכריז אתמול על סיום המלחמה. בקטן, לך תדע אם זה יקרה. אחת מתיאוריות הקונספירציה גורסת כי העיניים של טראמפ לא על עזה, דוחא או אנקרה, אלא על אוסלו, שם אמורים להודיע בסוף השבוע הבא על הזוכים בפרס נובל. אז טראמפ מנצל את סוף השבוע הזה כדי להסיר ספקות. השאלה היא מה יקרה אם יתברר לו, חלילה, שלא זכה. האם במקרה כזה יכריז שוב על מלחמה?
תקציר האירועים האחרונים יכול לגרום סחרחורת גם לנהג מרוצים מיומן. זמן קצר לפני כניסת השבת ביום שישי טראמפ נשמע לוחמני מתמיד והודיע על אולטימטום חדש: חמאס חייב לתת תשובה למתווה טראמפ עד הלילה שבין ראשון לשני. אחרת, ניחשתם נכון, ייפתחו שערי הגיהנום.
באותו זמן בערך פמפמו אנשי טראמפ ואנשי נתניהו שלא תתקבל תשובה מתחמקת. לא יהיה ״כן, אבל״. גם לא יהיה מו״מ מחודש. חמאס צריכים לקבל החלטה. Take it or leave it. ככה פשוט.
אז חמאס ענו ב״כן, אבל״, שזה יותר קרוב ל״לא״, כי הם אמנם מסכימים להתחיל לשחרר חטופים על פי מתווה טראמפ (אבל לא את כולם ולא תוך 72 שעות), אבל הם לא מסכימים לפירוז הרצועה, לא מסכימים לכוח רב לאומי ורוצים לנהל מו״מ על כל הפרטים האלה.
ברור שיכול להיות שהגענו סוף סוף ל"ניצחון המוחלט״ אבל זה לא בזכות הניצחון, אלא בגלל שטראמפ החליט. עוד ברור, ששום דבר מהבטחות והזיות הימין הקיצוני ונתניהו לא באמת הולך לקרות בשטח: לא תהיה ריוויירה בעזה, לא יהיה סיפוח, לא ייבנו ישובים חדשים בעזה, לא תהיה הגליה מרצון או בכפיה, לא נרדף את מחבלי החמאס עד האחרון שבהם, כי אין לאף אחד מספיק זמן לזה. ישראל צריכה לחזור לקרקע המציאות. יכול להיות שדונלד טראמפ החזיר אותה.
הסימנים המעידים לזה שטראמפ עובד מלא-מלא אצל הקטארים קיימים כבר זמן רב, אבל בסוף השבוע הם הבהבו על כל צג ונמרחו על כל קיר. שיחת הטלפון של טראמפ ואמיר קטאר ביום הכיפורים בישרה על בוא האביב, או החורף (תלוי מאיפה מביטים על זה). העובדה שקטאר וטורקיה מיהרו לפרסם הודעות תמיכה לתגובת טראמפ לתשובת חמאס מעידה שהכל מתוכנן.
ישראל נכנסה למארב שהונח בקפידה ומצאה את עצמה בזירת מטענים שהוכנה מראש. הציר המבצע נע בין וושינגטון לדוחא ולאנקרה. מי שמכותב על ההתכתבות הזו הוא נשיא מצרים א-סיסי כשותף זוטר. השאלה היא, איפה אנחנו.
איפה ההשפעה המאגית של דרמר על הבית הלבן, איך יכול להיות שחצי דקה לפני כל שזה קורה אנחנו עוד מודיעים בבטחון עצמי ש״לא יהיה מו״מ״ ושהתכנית של טראמפ היא מוצר סופי שאין עליו ערעור וכו׳ וכו׳, והופכים לבדיחה כעבור דקה. כי ביום ראשון תצא לקהיר משלחת המו״מ הישראלית הגדולה ביותר שיצאה מאז ה-7 באוקטובר.
המבוכה והתדהמה בקרב נתניהו ואנשיו בערב שישי, לאחר פרסום הודעתו הבלתי נתפסת של הנשיא טראמפ (״חמאס בחר בשלום!״) היו פרייסלס. לזכותו של ראש הממשלה צריך להגיד שהתעשת מהר ועשה את הדבר הנכון: ציית לטראמפ, אמר ״כן״, לא הערים קשיים ואחר-כך, כהרגלו, ניסה לעקם את המפה לטובתו.
"הכל מתואם, ניצחון גדול לראש הממשלה", אמר למי שאמר לאורך השבת. אתם יודעים מה? שיהיה. בסדר. ניצחון ענק. פירוס מתהפך בקברו. העיקר שהבנת שצריך לסיים את המלחמה, להחזיר את החטופים (בסדר הפוך) ולהבין שלא, אי אפשר למחוק מעל המפה את חמאס. את עזה אפשר, את חמאס פחות. והגיע הזמן להפסיק את הדימום ולנסות להתחיל לשקם את מה שהשארת מהמותג "ישראל".
השאלה היא מה יילד יום. לאן המאורעות האלה ייקחו אותנו עכשיו ובעיקר מה יעלה בגורלנו לאחר עידן טראמפ (שיסתיים, לכל המאוחר, בעוד שלוש שנים). בינתיים, הכי חשוב זה להשתדל לא לפוצץ את בלון ההזדמנות הנוכחי, לא להערים קשיים על שטויות ולהחזיר אותם הביתה. עכשיו.
התרעות פיקוד העורף