למרבה המזל, אינטרסים אלה חופפים כיום, במספר נקודות מרכזיות, לאינטרס של מדינת ישראל. נתניהו מנהל את מדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל בהתאם לאינטרס האישי שלו, גם כאשר אינטרס זה מנוגד לאינטרסים הישראליים.
האינטרס האישי של נתניהו, אפילו לאחר חתימת ההסכם לשחרור החטופים, הוא להמשיך את המלחמה, שנפתחה באסון של 7 באוקטובר 2023, ללא מגבלת זמן, שכן ככל שהמלחמה נמשכת, כך אנו מתרחקים מאותו יום נורא, וכך מתאפשר לנתניהו להמשיך לשלוט. לעומת זאת, האינטרס של ישראל היה ועודנו לסיים את המלחמה מהר ככל הניתן.
הניגוד בין האינטרס האישי של נתניהו לזה של מדינת ישראל הוא חד וחריף. הוא מעיב על המלחמה ומשפיע לרעה על תוצאותיה במשך כל השנתיים הארוכות שחלפו מהיום שבו פרצה.
אבל לאיראן נותרה יכולת להמשיך לשגר טילים כאלה לעבר ישראל. פגיעתם של הטילים הבליסטיים האיראניים הייתה קשה, והנזק שגרמו היה כבד מאוד. די להזכיר את הפגיעה בבתי הזיקוק בחיפה, במכון ויצמן, בבית החולים סורוקה ובמאות דירות מגורים.
המשך המלחמה היה מביא להמשך ההפצצות ההדדיות, כאשר התועלת השולית מבחינת ישראל הייתה צנועה, ואילו הנזק שהיה עלול להיגרם לנו מהמשך שיגור הטילים לישראל היה אדיר בממדיו.
ביום ה־12 למלחמה, שעה שהמטוסים הישראליים היו באוויר כדי להפציץ באיראן (הפצצה שהייתה גוררת כמובן ירי טילים איראניים על ישראל), הורה טראמפ להפסיק את המלחמה ולהחזיר את המטוסים. צריך להודות לו על כך שלא אפשר לנתניהו להמשיך את אותה מלחמה והביא לסיומה.
המלחמה בעזה נמשכת כבר שנתיים. האינטרס הישראלי הברור הוא שאם אין מנוס ממלחמה, מן ההכרח שתהיה זו מלחמה קצרה ככל האפשר. במקרה הנוכחי, ההימשכות המיותרת של המלחמה גרמה לישראל וגם ליהדות התפוצות נזק אדיר, שלא יהיה קל להתאושש ממנו. מדינת ישראל הפכה למצורעת, היא נתונה לחרם כלכלי, מדעי ותרבותי, ההולך ומחריף.
אולם האינטרס האישי של נתניהו הוא הפוך מזה של מדינת ישראל. האינטרס שלו הוא להמשיך את המלחמה המאפשרת את המשך שלטונו. למזלנו, האינטרס של טראמפ ושל ארה"ב תואם את האינטרס של מדינת ישראל.
טראמפ הורה לנתניהו לסיים את המלחמה בעזה ולהגיע להסכם. צריך להודות לו מקרב לב גם על כך, ולקוות שכעת, לאחר ההסכם שהושג השבוע, המלחמה אכן תסתיים וישראל תתחיל להתאושש.
מפולת מדינית אדירה
צריך כמובן לחשוב על היום שאחרי המלחמה ומה צפוי להתרחש בעזה. נושא זה צריך היה להעסיק אותנו מתחילת המלחמה. לנתניהו לא היה עניין בכך. לפיכך הנושא החיוני הזה לא טופל, אבל כעת הוא ניצב לפתחנו, ואין ברירה - מוכרחים לעסוק בו.
לנושא זה אקדים הערה בדבר תוצאות המלחמה. מבחינה פיזית השתפר מצבה של ישראל. חיזבאללה נחלש מאוד ונתון ללחץ לפירוק נשקו. חמאס נפגע קשות, סוריה קרסה, וגם איראן נפגעה והתרחקה מהחלום הגרעיני שלה.
לעומת ההישגים בשטח, ספגה ישראל מפלה מדינית שכמוה לא חוותה מעולם. האסון המדיני מקזז במידה רבה את ההישגים על הקרקע. כמו כן, הובהר לישראל שהיא לא תוכל לספח שטחים ביהודה ושומרון ובטח שלא בעזה.
בעזה יהיה שלטון חדש. יש להניח שיהיה זה שלטון פלסטיני. נקווה שנוכל להשפיע על כך שיהיה זה מבחינתנו שלטון משודרג, שיפסיק את ההסתה נגד ישראל ואת החינוך לטרור. אחת השאלות היא מה יהיה מעמדה הבינלאומי של הרשות שתשלוט ברצועה?
אולם הגנה זו תתפוגג ברגע שיקום ברצועה שלטון אחר, שהעולם מכיר בו ושאיננו שלטון טרור. בכך אנו חוזרים להסכמי אוסלו, שלמעשה מעולם לא בוטלו אבל מצויים כיום במצב של גסיסה חלקית. מכוח הסכמים אלה עוברים היבוא והיצוא לשטחים הפלסטיניים דרך ישראל, הגובה עבור הרשות את המס ואת המע"מ (ישראל ממילא שולטת על הכניסות והיציאות מיהודה ושומרון).
אבל הגוף שישלוט ברצועת עזה, שלא ברור כלל מה תהיה מידת מחויבותו להסכמי אוסלו, יוכל ליצור קשר ימי ישיר עם העולם, ואולי אף להקים נמל תעופה. הוא יוכל ליצור גם קשרי חוץ, ואולי יהיו מדינות שיציבו נציגויות דיפלומטיות בעזה. מהלכים כאלה יוכלו להוות בסיס למדינה פלסטינית. ישראל, במעמדה הבינלאומי הירוד, לא תוכל למנוע זאת. בכל מקרה, ראוי שהשאלות הכרוכות בכך יתבררו כעת.
צעד דרמטי
בתוך הסבך הכללי הזה, על ישראל לקדם את האינטרסים המרכזיים שלה. האחד הוא שיקום מצבה הבינלאומי, שמתחיל להוות סכנה קיומית. השני, לחדש ולהרחיב את הסכמי השלום עם העולם המוסלמי. אינטרסים אלה משתלבים עם אינטרס מרכזי נוסף - השגת הסדר עם הפלסטינים.
ברור שהמלחמה הנוכחית, גם לאחר הפסקת האש שהושגה, מכבידה על כך. רגשי נקם, שנאה וחשדנות קיימים בשני הצדדים. ישראל תתקשה להשלים עם קיום מדינה פלסטינית (אפילו אם תהיה זו מדינה מפורזת), אך לא ברור אם בכוחנו למנוע זאת.
מבחינת ישראל, עדיף להציע אוטונומיה לפלסטינים, הסדר שעליו חתם בשעתו מנחם בגין במסגרת הסכם השלום עם מצרים. כדאי גם להזכיר, טראמפ הוריד מהפרק את הרעיון של סיפוח שטחים ביהודה ושומרון ואת הרעיון של החלת ריבונות ישראלית עליהם. קשה להאמין שעמדתו תשתנה. הנשיא שיבוא אחריו בוודאי לא יהיה יותר נוח ממנו.
בכל מקרה, הסדר עם הפלסטינים, שיהיה כרוך באמצעים שיבטיחו את ביטחונה של מדינת ישראל, יוכל להוות צעד דרמטי לשיקום מעמדנו הבינלאומי ויקל על היהדות בתפוצות. הסכם כזה, כמו גם הסכמים עם העולם המוסלמי, ישקמו את מעמדה של ישראל וישדרגו אותו, וגם ירחיקו את הסכנה האיראנית, שעדיין לא חלפה.
התרעות פיקוד העורף